פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1477/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אליק חייאיב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.1.07 בע"פ
30409/06 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא השופט עוני חבש
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים (ת.ד 2878/04) בגין עבירה של יציאה מחניה שלא בבטחה, לפי תקנה 66 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ); נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות; נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ותקנה 26(2) לתקנות וכן בגין עבירה של גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.4.04 נהג המבקש, ברחוב שערי ירושלים ברכב משא מדגם פיאט מכיוון רמות לכיוון צומת ויצמן. המבקש נהג ברכב כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים כשפלג גופו העליון ערום והרכב נוסע בסטיות לשמאל וימין ("זיג-זג"). נהג רכב אלמוני צפר למבקש, נעצר בימין הדרך, לפני הצומת, וירד להעיר לו על אופן נהיגתו. בינתיים, רכב מדגם מאזדה, מספר רישוי 53-611-51, החל בעקיפת רכב המבקש מצד שמאל. בהיותו לקראת סוף העקיפה, החל המבקש בנסיעה והתנגש ברכב המאזדה. המבקש נלקח בהסכמתו על-ידי בוחן תנועה לבית-החולים למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות, אך משהגיע לבית-החולים חזר בו מהסכמתו וסרב לבצע את הבדיקה. כתוצאה מתאונת הדרכים ניזוקו כלי הרכב המעורבים.
בתאריך 5.4.06 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ריבלין ) את המבקש בעבירה של גרימת תאונה בהיותו תחת השפעתם של משקאות משכרים, בתאריך 30.5.06 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים בקיזוז חודשיים שהמבקש היה פסול מלנהוג במסגרת פסילה מנהלית; חודשיים פסילה על-תנאי למשך שלוש שנים; 21 יום מאסר על-תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא לגבי עבירה של נהיגה בזמן פסילה או תחת השפעת משקה משכר.
על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ע' חבש ) דחה את הערעור באשר להרשעה בקובעו, כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מבוססים כהלכה. כן נדחתה הטענה כי המבקש לא נהג ברכבו בעת הארוע. עוד נפסק כי הערכאה הדיונית לא זיכתה את המבקש מעבירה של נהיגה בשכרות, אלא קבעה שישנן ראיות מוצקות להוכחתה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ומשכך, בסופו של הליך הרשיעה את המבקש בעבירה הנזכרת. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי גזר הדין היה מאוזן ושיקף הן את חומרת העבירה והן את העובדה שהמבקש הינו נהג ותיק מאוד אשר לא נזקפות לחובתו הרשעות קודמות. על יסוד האמור קבע בית המשפט המחוזי כי הרשעת המבקש בבית המשפט לתעבורה, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, בדין יסודה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש כי בית משפט קמא לא נתן את ליבו לטענה כי בעצם זיכויו מעבירת השכרות, יש כדי להביא לזיכויו אף מן העבירה הנוספת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לטענתו, משבית משפט קמא זיכה את המבקש מעבירת השכרות, שהעונש בגינה הינו מינימום של שנתיים פסילת רישיון, והרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אשר העונש בגינה הינו מינימום שלושה חודשי פסילת רישיון, אזי היה מקום להקל בעונשו.
מנגד טוען בא-כוחה של המשיבה כי בקשת רשות הערעור דנא אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית בין אם משפטית ובין אם ציבורית, כאמור בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). עוד טען בא-כוחה של המשיבה, כי בית-משפט זה דן בעבר בשאלה אותה מעלה המבקש ודחה את העמדה שהוא מציג (ראו ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 463 (להלן: ענין עודה ) וכן רע"פ קרט נ' המדינה (טרם פורסם)).
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בענין חניון חיפה . בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. הבקשה לרשות ערעור מעוררת את שאלת דרך ההוכחה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, כאמור בתקנות התעבורה. בענין עודה דן בית-משפט זה בשאלה דומה, דהיינו בפרשנות תקנה
26(2) לתקנות, וקבע, כי גם אם יש סיכון בהסתמכות על התרשמות סובייקטיבית חיצונית של שוטר או של אדם אחר, והשיטות המדעיות בדרך כלל אמינות ובדוקות יותר, אין ללמוד מכך, שהמחוקק קבע אפשרות הוכחה בלעדית על-ידי בדיקה מדעית, וכי בכך נסתמה לחלוטין הדרך בפני קבלת ראיות אחרות, אשר באמצעותן מבקשת התביעה להוכיח את השכרות, אף כשלא נערכה בדיקה מדעית כאמור. בין האינדיקציות מונה השופט שמגר בענין עודה נסיעה ב"זיג-זג" שמאלה וימינה, חוסר יכולת לעמוד על הרגליים וריח חזק של אלכוהול הנודף מפיו של הנהג.
בענייננו, שורה של ראיות מצביעות על כך שהמבקש אכן היה תחת השפעתם של משקאות משכרים בעת שנהג; החל בנסיעת ה"זיג-זג", עבור דרך נסיעתו כשמחצית גופו עירומה,
עצירת הנהג האלמוני כדי להעיר לו בדבר אופייה של נהיגתו, וכלה בעצם סירובו להיבדק. כל אלה גם יחד, די בהם כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, כי המבקש היה תחת השפעה של משקאות משכרים. בנסיבות אלו קביעת בית המשפט לתעבורה כי המבקש נהג תחת השפעת משקאות משכרים, לפי תקנה 26 לתקנות, בדין יסודה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, כ"א בסיון תשס"ז (7.6.2007).
ש ו פ ט