רע"פ 1486/09 כאמל דרבאשי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה הנושאת את הכותרת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק עפ"ת 10103-12-08. יצוין, כי אין זה ברור מנוסח הבקשה על מה בדיוק מבקש המבקש לערור אך כפי שיפורט להלן אין מקום לקבל את הבקשה כך או כך.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה ברמלה בגין עבירות של נהיגה ברכב מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות, לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); ועבירה של אי ציות לרמזור אדום, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

לאחר שהמבקש כפר בתחילה באישומים והתנהלו מספר ישיבות בתיק, חזר בו המבקש מכפירתו והודה באישומים ומשכך הורשע בעבירות שיוחסו לו.

ביום 4.12.2008 ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' טאובר ). בית המשפט ציין כי המבקש הינו נהג מונית הנוהג מזה 27 שנים ובעברו 52 הרשעות בעבירות תנועה. כן ציין בית המשפט את התנהלות המבקש אשר לא הודה לכתחילה באישומים אלא רק לאחר שהתנהלו מספר ישיבות ולאחר שלטענתו, איבד את פרטיו של עד הגנה שתכנן לזמן. כן ציין בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המבקש ובהן מצבם הבריאותי של אשתו, הסובלת ממחלת הסרטן, וילדיו אשר גם להם בעיות רפואיות. במכלול השיקולים השית בית המשפט על המבקש עונש של 14 ימי פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה בפועל; 3 חודשים על תנאי למשך שנתיים של פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה; וקנס בסך 1500 ש"ח.

המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 10103-12-08). התיק נקבע לדיון ביום 6.1.2009. ביום הדיון לא הופיעו המבקש או בא כוחו, וזאת, לאחר שלטענת בא כוח המבקש באותו היום הגיש בקשה לדחיית הדיון בשל עומס תיקים בבתי משפט אחרים. יצוין כי עו"ד אחר ששהה במקרה באולם ללא קשר לתיק זה, שוחח עם בא כוח המבקש והודיע בשמו לבית המשפט כי הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון וביקש את דחייתו. בית המשפט (כבוד השופטת נ' אהד ) החליט ליתן פסק דין ובגדרו הורה על מחיקת הערעור. זאת, לאחר שציין כי על פי הרישומים בתיק לא הוגשה כל בקשת דחייה של דיון זה וכי מכל מקום היה על בא כוח המבקש בנסיבות העניין להגיש את בקשת הדחייה במועד מוקדם יותר.

על פי הנטען בבקשה שבפניי, לאחר שניתן פסק הדין שלח בא כוח המבקש "הודעת הבהרה" בגדרה הסביר את השתלשלות העניינים שהובילה לטעות לשיטתו. ביום 26.1.2009 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בגדרה צוין כי אף בעיון נוסף בתיק לא נמצאה בקשת הדחייה לה טוען בא כוח המבקש אולם מכול מקום נשלחה הודעת ההבהרה לתגובת המשיבה. ביום 27.1.2009, לאחר שנתקבלה ככל הנראה תגובת המשיבה החליט בית המשפט

לדחות את הבקשה. יצוין, כי אין מצורפים לבקשה שבפני לא הודעת ההבהרה הנזכרת ולא החלטות בית המשפט

המחוזי בעקבותיה.

מכאן הבקשה שבפניי, אשר אין לי אלא להניח כי מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט

המחוזי מיום 6.1.2009 ומשכך מהווה למעשה בקשה לרשות ערעור על פסק הדין.

בגדר הבקשה טוען בא כוח המבקש כי לא היה מקום בנסיבות העניין, לאחר שהוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון מטעמו והדבר אף הובא לתשומת לב בית המשפט על ידי עורך דין אחר שהיה באולם, למחוק את הערעור בשל אי התייצבות המבקש ויש ליתן לו את יומו בפני בית המשפט. עוד מבוקש עיכוב ביצוע העונש שהשית בית משפט השלום.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, אף לגופה דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אף עם הגיש בא כוח המבקש כנטען בקשה לדחיית מועד הדיון, בבוקר יום הדיון, לא רשאי היה להניח כי בקשה זו תתקבל בהכרח וחובה הייתה עליו להופיע לדיון טרם שקיבל החלטה כאמור. זאת, אף צוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.1.2009 אשר קבע כי בנסיבות העניין היה על בא כוח המבקש להקדים ולשלוח את בקשתו במועד מוקדם יותר. התנהלות זו לפיה מגישים עורכי דין בקשות לדחיית מועד דיון ב"דקה התשעים" (ואף לאחריה) אף שאין על פניו הצדקה להגשה מאוחרת זו, אינה נדירה למרבה הצער ולטעמי פסולה היא, אין מקום ליתן לה יד. משכך, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.