רע"פ 1486/17 מוסא עבאסי נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' יועד הכהן ) בע"פ 27934-10-16 מיום 29.1.2017, במסגרתו נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט פ' שטרק ) בב"ש 1183/14, בה נדחתה בקשת המבקש לבטל צו הריסה מנהלי.

רקע רלוונטי

2.

ביום 19.1.2014 נחתם צו הריסה מנהלי המתייחס למבנה בשטח של כ-180 מ"ר בשכונת סלעה, בירושלים. הצו נחתם על בסיס תצהיר מהנדס מיום 1.1.2014 ותצהיר מפקח מיום 31.12.2013, המתארים הקמת מבנה חדש בעל קירות בלוקים, עמודי בטון עם פתחים לחלונות ודלתות, ומעליו יציקת תקרת בטון. ביום 10.2.2014 המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה להורות על ביטול הצו. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את טענותיו של המבקש בנוגע לפגיעה בזכותו להליך הוגן נוכח העובדה שלא חקר את המצהירים בחקירה נגדית ולא הגיש חוות מומחה מטעמו, היות שהמבקש ויתר על זכותו זו. עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי לא הוכחו יסודות סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"א-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) ומשכך צו ההריסה ניתן כדין, ולכן דחה את הבקשה. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי עמד על טענות המבקש לפיה אי הגשת חוות דעת מומחה מטעמו מהווה פגם דיוני אשר בכוחו להביא לבטלות הצו. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו, קבע כי התנאים להוצאת הצו התמלאו בעת שנחתם וכי לא הוכח כל פגם אחר אשר יש בכוחו לבטל את הצו. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי קיומו של משא ומתן בין הצדדים במשך 3 שנים אינו מצביע על שיהוי המחייב את ביטול הצו, וכי השיהוי נבע מהסכמת הצדדים. על יסוד האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

בבקשתו זו, חוזר המבקש על טענותיו בנוגע להיעדר הגשת חוות דעת מומחה מטעמו, אשר גרמה לשיטתו לעיוות דין בעניינו. כמו כן, המבקש גורס כי לאור משא ומתן שהתקיים בין הצדדים במשך 3 שנים, פקעה תכליתו של צו ההריסה המנהלי. מנגד, המשיב גורס כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, היות שעניינה אינה חורג מעניינם המסוים של הצדדים. בנוסף, המשיב מפנה לכך שהמבקש הסכים לאמיתות תכנו של תצהיר המפקח בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ומשכך למעשה נתן הסכמתו לכך שהצו ניתן כדין. המשיב מציין שלא הוכחו העילות לביטולו של צו ההריסה המנהלי, וכי לטענתו של המבקש בנוגע להגשת חוות הדעת מטעמו אין רגליים מפני שויתר על זכותו זו במהלך המשפט.

4.

יצוין כי לצד בקשתו זו, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי מושא בקשה זו. בהחלטתי מיום 26.2.2017 והוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי.

דיון והכרעה

5.

אין בידי לקבל את הבקשה. הלכה היא כי אין מעניקים רשות ערעור שנייה אלמלא הבקשה מעוררת סוגייה עקרונית, בעלת חשיבות כללית – משפטית או ציבורית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

פ"ד לו(3) 123

(1982)); או מעלה של שיקולי צדק ייחודיים לנסיבות אותו מקרה ( רע"פ 5066/09

אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). לא מצאתי כי טעמים אלה מתקיימים בבקשה שלפניי. איני סבור כי קיימת חשיבות עקרונית או כללית בבקשה, ועיקרה בנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר כידוע אינה מעלה עילה להתערבות ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 9536/16 אבו סייף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה , פסקאות 7-5 וההפניות שם (11.12.2016)) . זאת ועוד, הן החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים והן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדרשו לטענות שמעלה המבקש בבקשתו זו הן לעניין הגשת חוות הדעת והן לעניין המשא ומתן בין הצדדים. הקביעות של ערכאות אלו מנומקות ומקיפות, ואף לאחר עיון בבקשתו של המבקש לא מצאתי מקום להתערב בהן. עוד יצוין בעניין זה, כי לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין נוכח היעדר הגשת חוות הדעת מטעמו, זאת לאור העובדה שוויתר על זכותו זו וכן הואיל ונתן הסכמתו לתוכן דוח המפקח בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, כפי שקבע בית משפט השלום.

6.

יתר על כן, הלכה היא כי בתי המשפט לא יתנו ידם לדחיית ביצועו של צו הריסה כאשר הבקשות מוגשות ללא הצדקה או ביסוס בדין ( רע"פ 755/17 מוסא נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים , פסקה 8 (31.1.2017); רע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (27.12.2015)). בחלוף 3 שנים מיום חתימת הצו, ומשלא נמצאו בו כל פגמים, אין מקום עוד לדחות את ביצועו.

7.

החלטתי מיום 26.2.2017 לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, בטלה בזאת.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.