רע"פ 1519/03 שמעון סויסה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום באילת על שורה ארוכה של עבירות הנוגעות להפרת זכויות יוצרים, ולהפרת הוראה חוקית. במסגרת הסדר טיעון חלקי אליו הגיע עם המשיבה, הודה המבקש בעובדות כתב-האישום, ואף צרף, לעניין העונש, מספר כתבי אישום נוספים. בהתאם להסדר הטיעון, המבקש הואשם ב-14 עבירות של הפרת זכויות יוצרים, ב-10 עבירות של הפרת הוראה חוקית, ב-4 עבירות של הצגת העתקה מפירה ומסחר, בעבירת האיומים, ובעבירת החזקת פריטים מטעים. בגדר הסדר הטיעון, התבקש בית-המשפט להטיל על המבקש 6 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שרות, מאסר על תנאי – לגבי כל העבירות בהן הורשע המבקש – וקנס – בסכום שייקבע לאחר טיעון חופשי של הצדדים. בית-משפט השלום החליט לקבל את הסדר הטיעון, תוך שקבע כי הקנס יעמוד על 60,000 ש"ח ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, או 10 ימי מאסר כנגד כל תשלום שלא ישולם במועד.

המבקש והמשיבה ערערו כנגד גובה הקנס לבית-משפט המחוזי בבאר-שבע. המבקש טען, כי מדובר בקנס גבוה ובלתי סביר, ולעומתו טענה המדינה כי הקנס נמוך מדי, ואין בו בכדי לבטא את חומרת העבירות ותכיפותן.

בית-משפט המחוזי ( כבוד הנשיא גלעד גלעדי והשופטים נילי הנדל ורויטל יפה-כ"ץ) החליט להעלות את סכום הקנס, ולהעמידו על 250,000 ש"ח, בתשלום אחד, או שנת מאסר תמורתו. זאת, בהסתמך על הראיות שבפניו, לפיהן תופעת הפגיעה בזכויות הקניין הרוחני עולה לכדי מכת מדינה; על תכלית החוק, שעניינה החמרה בקנסות; על מספרן הרב של העבירות, שנעברו לאורך שנים רבות; וכן על הזלזול שגילה המבקש במערכת אכיפת החוק, ועל הרווח הרב שהגיע למבקש.

מכאן הבקשה שבפנַי בגדרה חוזר המבקש וטוען כנגד הממצאים העובדתיים והמשפטיים של הערכאות הקודמות, וכן כי עונש הקנס, שבמסגרת הסדר הטיעון, אמור היה, לדידו, להיות המשני, הפך להיות העיקרי – שכן הוא אינו יכול לשאת בו וממילא התוצאה תהיה כי יישלח למאסר בפועל. בנוסף, חוזר ומבקש הוא להתחשב בנסיבותיו האישיות.

דין הבקשה – להידחות, שכן עניינה קביעת עונשו הספציפי של הנאשם, בהתבסס על ממצאים עובדתיים שנבחנו בשתי הערכאות הקודמות, ועל-כן אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

מעבר לדרוש, אף לגוף העניין, מסכימה אני עם התוצאה אליה הגיע בית-משפט המחוזי. אכן, תופעת העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו-גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה.

בנוסף, אינני מוצאת כי לא היה מקום להטיל על המבקש מאסר במקום קנס, לאור החשש שמא לא יוכל לשלמו ויחויב בעונש המאסר תמורתו. כאמור, על-פי הממצאים שבפני הערכאה הדיונית, הרוויח המבקש רווח ניכר מהעבירות הרבות שביצע, רווח העולה באופן משמעותי על סכום הקנס שהוטל עליו. הפחתת גובה הקנס תשמש תמריץ לעבריינים להסתיר את הונם לפני גזר דינם, תוך העלאת אמתלות דומות.

הבקשה נדחית איפוא.