רע"פ 4331/08 מוניר נאסר נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של יצירת עותקים המפרים זכויות יוצרים של יצירה לשם מסחר, החזקת עותקים מפרים זכויות יוצרים, החזקת חפץ שייעודו ייצור עותקים של יצירה והחזקת טובין תוך הפרת סימני מסחר. בטיעוניו לעונש, טען המבקש כי בעת הרלוונטית לביצוע העבירות היה בנו נתון לטיפולים כימותרפיים בשל מחלת הסרטן בה לקה. נטען, כי אשפוזו הארוך והקשה של הבן דרדר את מצבה הכלכלי של המשפחה, ועקב כך נאלץ המבקש לעבור על החוק כדי לפרנס את בני ביתו בשעתם הקשה. בית-משפט השלום התחשב בנסיבות אלה, אך קבע כי בשל העובדה שלנאשם הרשעה קודמת משנת 2001 בעבירות דומות, ונוכח הנזק הרב שגורמות העבירות בהן הורשע ליוצרים בפרט ולמשק הישראלי בכלל, אין מקום להסתפק במאסר על-תנאי ואף לא בביצוע עבודות-שירות. למבקש נגזרו אפוא חמישה חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 15,000 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, נדחה. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט קמא, כי העונש שנגזר למבקש הנו ראוי ומאוזן בהתחשב בעברו המכביד ובחומרתן של העבירות אותן ביצע, עבירות הפוגעות ביצירה ישראלית מקורית ובמעמדה של ישראל בשוק הבינלאומי בתחום זה.

3.

המבקש עותר לקבל רשות לערער בפני בית משפט זה על חומרת העונש, הואיל ולהשקפתו לא נתנו ערכאות קמא משקל הולם לנסיבות שהובילו אותו לעבור על החוק.

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי ככלל, חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש בא בגדר החריגים להלכה זו. מעבר לדרוש אוסיף, כי כבר נקבע שהפרת זכויות יוצרים הינה מכת מדינה מפניה יש להרתיע:

"אכן, תופעת העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו-גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה." (רע"פ 1519/03 שמעון סויסה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם,24.4.2003), ראו גם רע"פ 1091/05 עיסאווי אחמד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.2.2005))

מחלת בנו של המבקש, מכבידה ככל שתהיה, אינה יכולה לשמש הצדקה לביצוע עבירות, ועל המבקש היה לפעול בדרכים חוקיות כדי להטיב עם משפחתו. בנסיבות אלו העונש שנגזר לו הנו מאוזן וראוי, וגם מטעם זה לא ראיתי מקום להושיט למבקש סעד.

הבקשה נדחית.