פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
1528/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
דנה תירוש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 10.12.08 בע"פ 70712/08 שניתן על ידי כבוד השופטת י'
אמסטרדם
בשם המבקשת:
עו"ד ניר בוכמן
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
ביום 3.11.2005 בשעה 9:00 לערך, נתפסה המבקשת חוצה את צומת הרחובות ערבי נחל-שפע טל בגבעתיים כאשר בכיוון נסיעתה דולק רמזור אדום. בכך נהגה בניגוד לאותות הניתנים על ידי רמזור, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המבקשת שילמה את הקנס בסך 1,000 ש"ח אשר הופיע על הודעת תשלום הקנס שקיבלה מידי השוטר נותן הדו"ח.
ביום 1.9.2008 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להישפט ל בית המשפט
לתעבורה בתל-אביב-יפו (ב"ש 2512/08). בבקשתה טענה כי בדו"ח שקיבלה לא צוין כי בגין הרשעתה בביצוע העבירה אמורה לעיל יירשמו לחובתה 10 נקודות רישוי, כפי שנדרש בסעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. לטענתה, משהוטעתה לחשוב כי לא תחויב בנקודות רישוי בגין העבירה, בחרה להודות בביצועה ולשלם את הקנס, משיקולי עלות תועלת. לו היתה מודעת לכך כי בנוסף לתשלום הקנס יירשמו לחובתה נקודות רישוי, כפי שגילתה לאחר שרישיונה נפסל בשל הצטברות נקודות רישוי, היתה עומדת על חפותה בבית המשפט. ביום 7.9.2008 דחה בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון ) את הבקשה לאור העובדה כי הדו"ח כבר שולם.
על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70712/08). ביום 10.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי בקשתה של המבקשת להישפט בגין העבירה הוגשה באיחור רב, לאחר שהרשעתה השתכללה מרגע שבחרה לשלם את הסכום המופיע בהודעת הקנס, ועל כן פסק הדין בעניינה הפך חלוט. בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את טענתה שאי רישום נקודות הרישוי על הדו"ח שקיבלה מצדיקות את קבלת הערעור, וזאת משום שבסעיף 1(א) לתקנות התעבורה (מסירת מידע בדבר מספר הנקודות לחיוב) (הוראת שעה), התשס"ה-2005 (להלן: תקנות התעבורה – הוראת שעה ), אשר חלו באותה העת נקבע כי דרך חלופית למסירת מידע זה מצוי ברישום מספר מענה קולי ממוחשב לבירורים בנושא על הדו"ח או בעיתונים היומיים. עוד נקבע כי במעמד קבלת הדו"ח צוטטה המבקשת כאומרת לשוטר "אני יודעת למה עצרת אותי", ובכך יש ראשית הודיה מצדה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן לומר כי נגרם למבקשת עיוות דין, או כי עומדת לה טענת "הגנה מן הצדק".
ביום 31.12.2008 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה לתיקון טעות בעובדה בפסק הדין ובקשה לשקילה נוספת של ההכרעה בערעור לאור התיקון". בבקשה נאמר כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2008 נכתב, בין היתר, כי "התקנות שחלו במועד הרלוונטי לעבירה נשוא התיק דנן קובעות כי אין חובה לציין על גבי הדו"ח את מספר הנקודות הניתנות בגין עבירה", קביעה שהינה טעות כיוון שהתקנות המחייבות רישום מספר נקודות הרישוי על דו"ח נכנסו לתוקפן בשנת 2004. עוד נטען בבקשה כי על הדו"ח עצמו אף לא נרשם מספר המענה הקולי הממוחשב, רישום עליו הסתמך בית המשפט המחוזי בדחייתו את ערעורה.
ביום 11.1.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, משמצא שעל אף הניסוח המטעה המצוי בפסק דינו מיום 10.12.2008, תחולת התקנות הרלוונטיות היתה נהירה ל בית המשפט המחוזי, כפי שעולה מהתייחסותו לתקנות התעבורה – הוראת שעה בפסק הדין גופא, אשר נוגעות לאותן תקנות המחייבות שוטרים לרשום את נקודות הרישוי על הדו"חות אותם הם מחלקים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה שבה וטוענת המבקשת כי לא נרשמו לה נקודות הרישוי על הודעת הקנס שקיבלה ואף לא נרשם לחילופין מספר מענה קולי ממוחשב לצורך בירור מספר נקודות הרישוי אשר תחויב בהם, אם בכלל. לאור זאת מבקשת היא לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולקבל את בקשתה להישפט בגין העבירה בה הורשעה.
מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המשיבה כי אף אם לא נרשמו בדו"ח מספר נקודות הרישוי אשר המבקשת תחויב בהם או מספר המענה הקולי הממוחשב, תוקפו של כתב האישום בו הודתה זו האחרונה עומד בתוקפו, ולא נגרם לה עיוות דין בשל כך.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה בהחלטות ובפסק הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקשת, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. במקרה שבפניי, בקשתה של המבקשת וטענותיה לגופם של דברים נתבררו בפני שתי הערכאות שקדמו לי, ולא מצאתי בהחלטותיהן כל פגם. יתרה מזו, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי אף אם לא נרשמו בדו"ח נקודות הרישוי אשר ייזקפו לרעת המבקשת, או מספר המענה הקולי הממוחשב בו יכולה היתה לברר נתון זה, המידע לעיל היה זמין לה לו חפצה לברר זאת, ובנסיבות העניין –
משהודתה בביצוע העבירה ופסק הדין בעניינה הפך חלוט –
לא מצאתי כי נגרם לה עיוות דין כלשהו המצדיק היענות לבקשתה, שהוגשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בחוק.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י' באייר התשס"ט (4.5.2009).
ש ו פ ט