רע"פ 1533/05 אהרון ארנון נ. מדינת ישראל

1.בתאריך כ"א באדר תשס"ד (14 במרץ, 2004), הורשע המבקש בבית-משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, באי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה לפי תקנה 22א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, והוטל עליו קנס בסך 1,000 ש"ח. ערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחה, ועתה הוא עותר לקבלתה של רשות ערעור.

את בקשתו סומך המבקש על שתי טענות עיקריות: ראשית, שעה שברמזור התחלף האור לאדום, הוא היה כבר במרכזו של הצומת. המערער הוסיף וטען, כי מדובר ברמזור בו דולק האור הירוק זמן קצר שאינו מאפשר לרכב לחצותו במועד. שנית, בפני בית המשפט המחוזי לא עמדו המוצגים שיש בהם כדי לאמת את גרסתו, וממילא גם להוכיח את חפותו.

אין בידי להושיע את המבקש. השאלה המרכזית שעמדה להכרעתו של בית משפט השלום לתעבורה, הייתה אם המבקש נכנס לצומת באור ירוק (כטענתו), או באור אדום (כטענת המשיבה). זו שאלה עובדתית מובהקת, אשר הוכרעה על בסיס האמון שנתנה הערכאה הראשונה בעדותם של שניים: השוטר בורה ציון, אשר ענה לשאלת המבקש בחקירתו הנגדית: "ראיתי את הרכב שלך פונה שמאלה באור אדום מלא" (ראו עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.03). העדות הנוספת הייתה של המתנדב גדעון יצחק, אשר השיב, אף הוא בחקירה הנגדית, בזו הלשון: "לא יתכן שעברת את קו העצירה באור ירוק..." (ראו עמוד 2 לפרוטוקול מיום 15.2.04).

בהכרעות עובדתיות מסוג זה אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב, הואיל והן מתבססות על התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית ממהימנותם של העדים המופיעים בפניה. אותו כלי חשוב של "התרשמות ישירה" אינו עומד לרשותה של ערכאת הערעור, וזו מכריעה במחלוקת המובאת בפניה בהתבסס על פרוטוקול הדיון בלבד. ובאשר לחסרונה של הקלטת אשר תיעדה את הנעשה באותה צומת, לא היה בחסר זה כדי להועיל למבקש במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, באשר בין אם השקפתו לעניין המרחק הנדרש לחציית הצומת נכונה היא ובין אם לאו, אין בכך כדי לשנות מממצאו של בית המשפט לתעבורה, אשר התבסס על עדויותיהם של השוטר והמתנדב, ולפיהן החל המבקש את החצייה באור אדום .

בנסיבות אלו לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן גם לא הוכחה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. רשות זו יוחדה למקרים בהם מתעוררות שאלות משפטיות, להן נודעת חשיבות כללית באשר הן עשויות להשליך על עניינם של מתדיינים נוספים, ולא רק אלה השותפים להליך הנוכחי. לא כזה הוא עניינו של המבקש, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.