רע"פ 1544/12 עבד אל האדי אבו גאנם נ. הועדה המקומית מצפה אפק

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 39979-06-11, כבוד השופטת הבכירה נ' אהד ) מיום 9.1.2012.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום ברמלה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה בהתאם לסעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). לפי המתואר בבקשה, המבקש בנה מספר מבנים ללא היתר וביניהם שני מבנים המשמשים למגורים, שלושה מבנים המשמשים כדירי צאן ושלושה מבנים המשמשים כמכלאה. עוד נכתב בבקשה כי המבקש הוא המחזיק והמשתמש בפועל באותם מבנים, אך לא ניתן להגיש נגדו כתב אישום.

ביום 10.5.2011 קיבל בית משפט השלום ברמלה (צ"ה 52579-08-10, כבוד השופטת ש' קיסר ) את הבקשה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת על כך שמתקיימים התנאים למתן צו הריסה המנויים בסעיף 212(5) לחוק, שכן המבקש לא הציג ראיה על כך שיש לו זיקה למקרקעין או על כך שקיים היתר למבנים. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם התנאי שנקבע בפסיקה, לפיו צו ההריסה יינתן רק במקרה שבו קיים אינטרס ציבורי בהוצאתו, מתקיים במקרה זה. בעניין זה קבע בית המשפט כי לאחר ששקל את כלל השיקולים הגיע למסקנה כי במקרה זה גובר האינטרס הציבורי בדבר הקמת שכונת מגורים בשטח על פני האינטרס האישי של המבקש. עוד נקבע כי לא הוכח שהבקשה הוגשה משיקולים ומניעים זרים.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי אף לעמדתו מתקיים במקרה זה התנאי הקובע כי יש לבחון את קיומו של אינטרס ציבורי מובהק המצדיק את מתן צו ההריסה. בעניין זכויות המבקש במקרקעין קבע בית המשפט כי המקרקעין נמצאים בבעלות פרטית של אדם אחר וכי המבקש מעולם לא הציג ראיה לזכויותיו לכאורה במקרקעין. עוד קבע בית המשפט כי המבקש העיד כי הוא מחזיק בבית נוסף בעיר רמלה ולפיכך הוא ומשפחתו לא יוותרו ללא קורת גג לאחר ביצוע צו ההריסה. בעניין האינטרס הציבורי בדבר הקמת שכונת מגורים, דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה גם אם יהרסו המבנים, עדיין יהיה צורך לפנות אותו ואת משפחתו מהקרקע ועד לפינויים ממילא לא ניתן יהיה לממש את תוכניות הבנייה. בעניין זה קבע בית המשפט כי אין לאפשר את הותרת המבנים הלא חוקיים מהטעם שייתכנו עיכובים אחרים במימוש האינטרס הציבורי. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לעכב את ביצוע הצו עד לקבלת היתרי בנייה בשטח, מהטעם שאין לאפשר מהלכים לא חוקיים אשר עלולים לסכל את הקמת שכונות המגורים. בית המשפט הוסיף וקבע כי זכויותיו של המבקש במקרקעין, ככל שישנן, אינן נפגעות כתוצאה מהריסת המבנים והוא יכול לעמוד על זכויותיו במסגרת ההליך המשפטי המתאים. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי האינטרס הציבורי בדבר הקמת שכונת המגורים אינו נסוג מפני האינטרסים האישיים של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי מדובר במבנים המשתרעים על פני שטח נרחב, אשר יש בהם כי להוות מטרד לציבור וייתכן כי אף סכנה, ובכל מקרה אין ספק כי הם מנוגדים לתכנון הסביבתי ולתוכנית החלה על המקרקעין. לבסוף, קבע בית המשפט כי טענותיו של המבקש במישור הקנייני אינן רלבנטיות להליך זה ומקומן בתביעה נפרדת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית והיא כיצד יש לבחון את קיומו של האינטרס הציבורי במתן צו ההריסה לעומת הנזק שייגרם למחזיק בנכס. עוד טוען המבקש כי יש מקום במקרה זה לעכב את מתן צו ההריסה עד לשלב שבו קיומם של המבנים המיועדים להריסה יהיה הגורם העיקרי המונע את פיתוח המקרקעין. עוד טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה נוספת והיא האם ניתן להורות על צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק כאשר מטרתה האמיתית של הבקשה היא פינוי המחזיק במקרקעין מהשטח. לטענתו, משתמע מפסיקת בית המשפט המחוזי כי ניתן לעשות שימוש בסעיף זה לצורך פינוי אדם ממקרקעין, וקביעה זו, לעמדתו, היא קביעה שגויה. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי שגו הערכאות הקודמות בכך שקבעו כי הוא לא הוכיח את זכות החזקה שלו במקרקעין. לעמדתו, זכות החזקה שלו הוכחה ולא נסתרה על ידי המשיבה.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית וכל עניינה הוא ביישום ההלכות הקיימות על נסיבותיו של מקרה זה. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. זאת, שכן לטעמה צדקו הערכאות הקודמות בכך שקבעו כי מתקיים במקרה זה אינטרס ציבורי המצדיק את קיומו של צו ההריסה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובהחלטות של הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, עיקר טענותיו של המבקש נוגע ליישום ההלכות שנקבעו בבית משפט זה לעניין אופן הפעלתו של סעיף 212(5). ההכרעה בשאלה האם האינטרסים הציבוריים גוברים על השיקולים הפרטיים של המבקש תלויה במסכת העובדתית הקונקרטית של מקרה זה אשר נידונה בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור ומקומה אינו במסגרת גלגול שלישי. לפיכך, חרף טענותיו, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור ומטעם זה בלבד דינה להדחות.

מעבר לנדרש אציין כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה מתקיימים במקרה זה מספר אינטרסים ציבוריים המצדיקים את הוצאת הצו מכוח סעיף 212 לחוק, מקובלת עלי. אכן, בנייתה של שכונת מגורים חדשה היא, כשלעצמה, אינטרס ציבורי מובהק ואינטרס זה, בנסיבות המקרה שלפנינו, גובר על האינטרסים האישיים של המבקש. זאת, בייחוד לנוכח קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש ומשפחתו מתגוררים בדירה אחרת ולא יישארו ללא דיור הולם לאחר ביצוע צו ההריסה. בנוסף, לא מצאתי מקום בטענות המבקש בנוגע לכך שכוונתה האמיתית של המשיבה הייתה לפנותו מהשטח, טענה אשר נדחתה על ידי שתי הערכאות הקודמות.

לבסוף, אוסיף, כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, זכותו של המבקש להוכיח את מעמדו הקנייני ביחס לקרקע שעליה ניצבים המבנים שמורה לו והוא רשאי לפנות לשם כך לערכאה המתאימה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 21.2.12 בענין עיכוב הביצוע מבוטלת בזאת.