פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4869/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
יעקב אילן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 4086/09 מיום 10.6.2012 שניתן על-ידי כב'
השופטים
א' אפעל
גבאי; א' פרקש; ר' כרמל
בשם המבקש:
עו"ד איתן להמן;
עו"ד רועי בראונר
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטים
א' אפעל-גבאי, א' פרקש, ור' כרמל ) בע"פ 4086/09 (שאוחד עם ע"פ 4084/09) מיום 10.05.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים (מפי כב' השופט ח' לי-רן) בת"פ 3600/06 . במקביל לבקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין , אשר בית המשפט המחוזי בירושלים עיכב את ביצועו עד ליום 1.7.2012.
כתב האישום
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרתו הואשם, יחד עם נאשם נוסף,
בעבירות כדלקמן, המתפרשות על פני ארבעה אישומים:
א.
קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:" החוק ").
ב.
לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק.
ג.
מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284
לחוק.
ד.
לקיחת שוחד, לפי סעיף 290, יחד עם סעיפים 293(4) ו-294(א) לחוק.
עוד הורשע המבקש לבדו בעבירת לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק.
3.
בכתב האישום הובהר, כי בתקופה הרלוונטית, היה המבקש רס"ר במשמר הגבול, ושימש "סמל מבצעים" של כביש המערכת, קו התפר וגדר ההפרדה מסביב לשטח השיפוט של ירושלים, המפרידים בינו לבין שטח הרשות הפלשתינית (להלן:" עוטף ירושלים "). במסגרת תפקידו היה המבקש בקיא בכל הנושאים הקשורים ל" עוטף ירושלים ", ובפרט ידע מי הם בעלי המבנים ובעלי הקרקע באזור, והיכן מתבצעות בנייה והתחלות בנייה. מתוקף תפקידו, ידע המבקש על קיומם של מבנים שניבנו ללא היתר, על תיקים שנפתחו למבנים אלה ועל צווי הריסה שהוצאו להם, וכן על פקודות מבצע שהוצאו במג"ב לשם הריסת המבנים. המבקש אף השתתף בישיבות של גופי האכיפה, בהן נקבעו ותואמו מועדים להריסת מבנים בלתי חוקיים, ולהחרמת כלים המשמשים לבניית מבנים אלה. עוד צויין, כי המבקש היה אחראי על שחרור והחזרת הכלים אשר שימשו לבנייה בלתי חוקית, והוחרמו ע"י רשויות האכיפה, לבעליהם. הנאשם הנוסף, שימש כמפקח על הבנייה במשרד הפנים בירושלים, בחלק מהתקופה לגביה הוגש כתב האישום, ובמסגרת תפקידו היה עליו לאכוף את הוראות חוק התכנון והבנייה בדבר בנייה ללא היתר, באזור שבאחריותו .
4.
יצויין, כי ביום 29.06.06 נחתם בין עו"ד חוסיין גנאיים (להלן:" הסוכן ") ובין המשיבה הסכם עד מדינה, לאור העובדה כי הלה הביע את רצונו לפעול להשגת ראיות נגד עובדי ציבור, המעורבים בשחיתות שלטונית. בתמורה לסיועו, הובטח לסוכן,
כי לא יוגש נגדו כתב אישום בעבירות בהן היה מעורב, ובלבד שתפקידו בהן היה אכן משני. הסוכן הופעל ע"י המאשימה, במשך שישה חודשים במהלך שנת 2006, ועדותו הובילה להרשעת המבקש, ברוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
5.
ארבעת האישומים הנוגעים למבקש, המשמש כעובד ציבור, מתארים כיצד קיבל לידיו שוחד מבעלי קרקעות באזור ירושלים, וכן מידי הסוכן, אשר פעל לטובת בעלי קרקעות, וזאת בתמורה למסירת מידע, בדבר כוונת גורמי האכיפה להרוס מבנים שנבנו ללא היתר בנייה, ולהחרים כלים אשר שימשו לבנייתם. עוד נטען, במסגרת האישום הרביעי, כי המבקש מסר לסוכן מידע פנימי בדבר כוונת המנהל האזרחי להרוס מבנה פלוני, וכן מידע פנים בדבר הפיצויים המוגדלים שבעלי קרקעות עשויים לקבל בעבור קרקעות שהופקעו להקמת עוטף ירושלים, והציע לסוכן לגייס לקוחות פוטנציאליים להגשת תביעות פיצויים כאמור. האישום השמיני מייחס למבקש קבלת סכום כסף מנאצר סביח, העוסק באספקת בטון לעוטף ירושלים ולאתרי בנייה שונים (להלן:" סביח "), וזאת בתמורה לסיוע של המבקש בהעברת משאיותיו של סביח במחסומים, הממוקמים באזור, ובבחינת "שלח לחמך על פני המים". כספי השוחד הועברו למבקש, בין היתר, בתמורה למתן התראה, מבעוד מועד, על כוונת שלטונות האכיפה להחרים משאבות ומערבלי בטון, המשמשים לבנייה לא חוקית.
פסק דינו של בית משפט השלום
6.
ביום 15.07.2008, לאחר משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות המיוחסות לו ולנאשם הנוסף, בעיקר בהסתמך על עדותו של הסוכן.
בית המשפט קבע, כי עדות הסוכן הותירה בו רושם " מהימן לחלוטין ", ומדובר בעדות רהוטה ועניינית, שלא נתגלו בה סתירות כלשהן, והיא אף גובתה בתיעוד מוקלט. שיחות הסוכן עם המבקש והנאשם הנוסף הוקלטו במכשיר הקלטה, ופגישותיו עימם במשרדו תועדו במצלמת וידאו. בהתאם לראיות אלו, קבע בית משפט קמא, כי המבקש
קיבל לידיו, בשלוש הזדמנויות שונות, כספים מהסוכן תמורת מידע שמסר לו, אשר כלל גם מסירת מידע פנימי שהגיע אליו במסגרת תפקידו. באחת הפגישות, שוחח המבקש עם הסוכן אודות התמורה שהוא עתיד לקבל בגין פעולותיו להפחתת שומת מס הכנסה בעבור מספר נישומים.
לאור הראיות הנסיבתיות והישירות, המפלילות את המבקש והנאשם הנוסף, שחלקן המכריע בא מפיהם, החליט בית משפט קמא להרשיעם בעבירות המיוחסות להם באישומים הרביעי עד השביעי.
לגבי האישום השמיני, קבע בית המשפט, כי אף שסביח ניסה בעדותו בבית המשפט לחלץ את המבקש מאשמה, הוא מסר למבקש סכום של 90,000 ₪, בהנחה שבעתיד יוכל המבקש לסייע לו, מתוקף תפקידו המרכזי. באשר לאותן נסיבות, דחה בית המשפט את טענת המבקש, כי דובר רק בהלוואה שקיבל אביו, במטרה לסייע למבקש ברכישת דירה.
7.
בבואו לגזור את דינו של המבקש, נתן בית המשפט את דעתו על חומרת העבירות בהן הורשע, עת ניצל לרעה את תפקידו במערכת אכיפת חוקי התכנון והבנייה באזור בו קיימת שכיחות גבוהה לביצוע עבירות בנייה, ומעל באמון שניתן בו, תמורת קבלת שלמונים. עוד ציין בית המשפט, כי בעת גזירת הדין בעבירות שוחד, יש ליתן משקל נכבד להרתעת עבריינים פוטנציאליים. לקולא, התחשב בית משפט השלום בעברו הנקי של המבקש, בעובדה שטרם ביצוע העבירות, הוא מילא את תפקידו לאורך שמונה שנים, ללא רבב, ובהשפעת האירועים על חייו האישיים והזוגיים וכן על מצבו הנפשי.
בית המשפט בחן את השאלה, אם יש מקום להבחין, בחומרת הענישה, בין המבקש לבין הנאשם הנוסף, כאשר האחרון ביצע את העבירות לאורך ארבע שנים, לעומת המבקש שביצען לאורך שנה, ואותו נאשם אף הורשע בשתי עבירות לקיחת שוחד נוספות. ואולם, לאור העובדה, כי המבקש " בעל דרגת נגד, ששימש בתפקיד מרכזי בצומת פעילות מרכזית של יחידתו, השתמש במידע פנימי שהובא לידיעתו מתוקף תפקידו הצבאי כדי לסחור בו ", החליט בית המשפט להטיל על המבקש ועל הנאשם הנוסף עונש זהה.
לאור האמור, נגזרו על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך שנתיים ממועד שחרורו מהמאסר עבירה שעניינה שוחד ויורשע בה, בתוך התקופה או לאחריה; 20,000 ₪ קנס או 6 חודשי מאסר תמורתם.
הערעור לבית המשפט המחוזי
8.
המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו, על שני חלקיו, נדחה.
9.
טענתו העיקרית של המבקש במסגרת הערעור, היתה כי יש לבטל את הכרעת הדין מחמת הגנה מן הצדק. בשנת 2005 ניהלה המשטרה חקירה בפרשת שוחד שניתן לעובדי ציבור על-ידי עברייני בנייה, פרשה אשר כונתה " גורד שחקים ". מושאי החקירה היו הנאשם הנוסף, סביח, שנחשד כמתווך בין הנאשם הנוסף לנותני השוחד, וכן הסוכן, אשר ניהל את עסקיו של הנאשם הנוסף. בעקבות החקירה, נעצרו הנאשם הנוסף וסביח, בשנת 2005, ובשנת 2006 נעצר אף הסוכן, ובהמשך נחתם עימו הסכם עד מדינה. הסוכן לא נחקר על מעורבותו בעבירות השחיתות, לא כחשוד ולא כעד. לטענת באי-כוח המבקש, רקמו הנאשם הנוסף והסוכן, בחודש יולי 2006, כשכבר היו מסובכים בפלילים, תוכנית לסבך גם את המבקש בעבירות שוחד. לשם כך הזמין הנאשם הנוסף את המבקש למפגש בביתו, בו נכח גם הסוכן, ובמסגרתו נולד ה"קשר" בין המבקש לנאשם הנוסף, המתואר באישום הרביעי לכתב האישום. המשך הקשר, כך נטען, היה בהפללת המבקש בעבירות השוחד, בהן הורשע באישומים החמישי עד השביעי. לטענת המבקש, תיעוד הפגישות בינו ובין הנאשם הנוסף והסוכן, מוכיח כי הנאשם הנוסף והסוכן הינם שותפי סוד, אשר ניסו להפליל את המבקש. בית משפט השלום, לא היה ער לטענות אלו, ובפרט לא היה מודע למעורבות הסוכן בפרשת " גורד שחקים ", ולעובדה כי הלה לא נחקר אודותיה, בניגוד להנחיות היועמ"ש, בנוגע לחתימת הסכם עד מדינה. כמו כן, המשיבה מנעה מבאי-כוח המבקש להתחקות אחר עברו של הסוכן, במסגרת חקירתו בבית משפט השלום, כך שהגנת המבקש התנהלה על בסיס מידע חלקי.
10.
לגופן של העבירות בהן הורשע, נטען בערעור, כי המאשימה לא הוכיחה את קשירת הקשר בין המבקש לנאשם הנוסף, המתוארת באישום הרביעי לכתב האישום. עוד נטען כי עבירות השוחד, בהן הורשע המבקש בהתאם לאישומים החמישי עד השביעי, הן פרי הדחה פסולה של המבקש ע"י הנאשם הנוסף והסוכן. נטען בנוסף, כי עבירת המרמה והפרת האמונים, בה הורשע המבקש בהתאם לאישום החמישי, נבלעת בעבירת השוחד, וזו לא הוכחה, משום העדר תוספת מסוג סיוע לעדות הסוכן. בנוגע לאישום השמיני, טען ב"כ המבקש, בין היתר, כי מרשו קיבל הלוואה מנאצר סביח, ואילו על סביח הופעל לחץ בחקירה להודות כי מדובר בשוחד. מאחר שבאותו שלב היה סביח כבר עצור בגין מעורבותו בפרשת " גורד שחקים ", מעצר שדרדר את בריאותו, הוא נכנע ללחצים להפליל את המבקש. כמו כן, לאחר שניתנה הכרעת הדין בעניינו של המבקש, הודיעה המשיבה, כי היא חוזרת בה מכתב האישום שהוגש נגד סביח בגין עבירה של מתן שוחד, ובית משפט קמא לא התייחס לעובדה זו.
11.
בית המשפט המחוזי, בחן את טענת המערער בדבר זכותו לחסות, בנסיבות דנן, תחת כנפי ההגנה מן הצדק, וזאת בעקבות הסכם עד המדינה שנערך עם הסוכן. לעניין זה קבע בית המשפט, כי:
"המדינה חדלה בכך שלא הקפידה על קיומו של ההסכם כלשונו ולא דאגה לעמוד על מילוי התחייבותו של ג'אנים בהסכם למסור מידע אודות עבירות השחיתות השלטונית בהן היה מעורב. כתוצאה מכך, התייחסה המדינה, ובעקבותיה בית המשפט, אל ג'אנים ( הסוכן- א.ש. ) כאל מי שאמנם נפתח נגדו תיק במשטרה בגין עבירת הונאה, אך מלבד זאת הוא אזרח מן השורה אשר התנדב לסייע למשטרה"
(פסקה 24 לפסק הדין).
בית משפט המחוזי ציין כי מדובר " במחדל חמור ", לאור העובדה, כי בידי המשטרה היה מידע רב, שנאסף, עוד בשנים 2006-2005, אודות מעורבות הסוכן בעבירות האמורות.
יחד עם זאת, ועל אף המחדל, קבע בית משפט, כי יש להותיר את הרשעת המבקש והנאשם הנוסף, באישומים הרביעי עד השביעי, על כנה. בין הטעמים הרלוונטיים לערעור המבקש, צויין, כי חומר הראיות, הקושר אותו לאישומים, אינו נסמך רק על עדות הסוכן, שאכן ניתן לעורר ספקות בנוגע למהימנותה, אלא על ראיות אובייקטיביות, הכוללות הקלטות ותיעוד מצולם של המפגש במשרדו של הסוכן, ראיות המדברות בעד עצמן. בית משפט ציין, מפורשות, כי גם אם יתעלם מהאמון שרחש בית משפט קמא לעדותו של הסוכן, ויתמקד בהאזנה לדברי המבקש והנאשם הנוסף בקלטות, ובצפייה בהתנהגותם, הוא יגיע למסקנה, כי די בהם כדי לבסס את האישומים הרלוונטיים. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי בהתאם לראיות אלו, המבקש אינו נראה כמי שטמנו לו פח והביאוהו, באמצעות תחבולה, לבצע עבירות שוחד. בית המשפט המחוזי הבהיר עוד, כי הרשעת המבקש בעבירות המנויות באישומים הרביעי עד השביעי, נתמכת בעבירה הנוספת שעבר המבקש על פי האישום השמיני. לאור זאת, אין מדובר באזרח שומר חוק , אשר סוכן משטרתי הדיחו לדבר עבירה, אלא במי שנמצא, בהתאם לאישום השמיני, לוקח שוחד מאדם אחר, באופן "עצמאי", ללא מעורבות הסוכן.
12.
בהמשך פסק הדין, בחן בית המשפט המחוזי את הראיות בנוגע לכל אישום בנפרד, וקבע כי הרשעת המבקש, בעבירות המפורטות באישומים הרביעי עד השביעי, היתה כדין. בית המשפט המחוזי אף פסק, כי לא נפל פגם בהרשעת המבקש בלקיחת שוחד במסגרת האישום השמיני, וקבע כי יסודות העבירה הוכחו כדבעי, הן מבחינת נותן השוחד, סביח, אשר ידע מדוע כדאי לו "להלוות" סכום של 90,000 או 100,000 ₪ למבקש, והן מבחינת מקבל השוחד, שידע מדוע הוא מקבל סכום זה.
13.
אשר לעונש שהושת על המבקש, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערב בו. בנסיבות ביצוע העבירות, כך הובהר, העונש אינו חמור, כלל ועיקר. זאת, אף בהינתן הליקויים שמצא בית המשפט בהפעלת הסוכן, הזמן שחלף מביצוע העבירות ועד לריצוי העונש בגינן, אשר הוקדש לדיונים בערכאות המשפטיות, ואף בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש .
הבקשה
14.
בבקשה שלפניי, אשר הוגשה על-ידי באי כוחו של המבקש, עו"ד איתן להמן ועו"ד רועי בראונר, נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה, כאשר החליט להותיר על כנה את הרשעת המבקש, באישומים הרביעי עד השביעי לכתב האישום, למרות הפגם שמצא בעדותו של הסוכן. לטענת באי-כוח המבקש, פגם זה מצדיק את פסילת כל תוצרי החקירה, הנובעים מעדותו של הסוכן, לרבות ההקלטות שהוקלטו במשרדו, ואת ביטול הכרעת הדין, לאור זכאותו של המבקש להגנה מן הצדק. באי כוח המבקש הבהירו עוד, כי טענת ההגנה מן הצדק, המושתתת על עדות הסוכן, נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי, ועל כן, למעשה, מוקנית למבקש זכות ערעור על החלטת בית המשפט בסוגיה זו. לכל הפחות, יש להורות על החזרת התיק לבית משפט השלום לשם שמיעתו מחדש, לאור הקביעות החדשות של בית המשפט המחוזי, בנוגע לעדות הסוכן.
באי כוח המבקש הוסיפו וטענו לקיומם של פגמים בהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר את הכרעת הדין של בית משפט השלום. לשיטתם, מסכת הראיות שהוצגה בבית משפט השלום, ונסיבות ביצוע העבירות מובילות למסקנה, כי לא הוכחה אשמת המבקש בביצוע העבירות המיוחסות לו.
15.
עוד נטען במסגרת הבקשה שלפניי, כי יש מקום ליתן למבקש רשות לערער גם בנוגע לגזר הדין שהושת עליו. כך נטען, כי בית משפט קמא התעלם מהשיקולים המצדיקים, במקרה דנן, המנעות מהטלת עונש מאסר בפועל על המבקש. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט לא נתן את דעתו להבדלים המשמעותיים בין המעשים שיוחסו למבקש, לבין אלו בהם הורשע הנאשם הנוסף, כאשר על שניהם נגזר עונש זהה. לדעת באי כוח המבקש, קבלת בקשת הרשות לערער על העונש, בנסיבות דנן, הינה הדרך היחידה להמנע מתוצאה בלתי צודקת, " שהדעת אינה סובלת ".
דיון והכרעה
16.
הלכה מושרשת היא כי מתן רשות לערער לבית משפט זה, תינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה [ראו, בין היתר, רע"פ 1544/12 אבו גאנם נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפק אפק" (לא פורסם, 10.06.2012) ורע"פ 4055/12 חיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.05.2012 )]. לא השתכנעתי, כי בנסיבות שלפניי מתעוררת שאלה עקרונית כאמור, המצדיקה עריכת בירור משפטי ב" גלגול שלישי ".
17.
יתרה מזאת, לא ראיתי מקום לדיון בערעור נוסף, גם לגופו של עניין. טענות המבקש, בדבר ההשלכות שיש לפגמים שנפלו בעדות הסוכן, לעניין הרשעתו בדין, נבחנו לעומקן ע"י בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי לא התעלם ממחדלי המאשימה בכל הנוגע להסכם עד המדינה האמור, ולמידע החלקי שהוצג בפני בית משפט השלום, באשר למעורבות הסוכן בעבירות המיוחסות למבקש. ואולם, חרף זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי אין באמור כדי לשמוט את הקרקע מתחת להרשעת המבקש. זאת, תוך שבית המשפט דוחה את טענת המבקש, אשר עלתה גם בבקשה שלפניי, כי הופלל ע"י הנאשם הנוסף והסוכן, אשר שיתפו פעולה בעניין זה.
ואכן, לאור הראיות האובייקטיביות, היינו העדויות המוקלטות, המתעדות את שיחות המבקש עם הסוכן, וצילום הוידאו, המתעד את פגישתם במשרדו, בנוכחות הנאשם הנוסף, התרשם בית המשפט המחוזי, כי אין מתעורר ספק בדבר אשמתו של המבקש, גם ללא היזקקות לעדות הסוכן.
כך, לאור צפייה בצילום, המתעד את הפגישה במשרדו של
הסוכן, קבע
בית המשפט המחוזי, כי המבקש היה :
"שופע ברעיונות מקוריים כיצד להרוויח כסף מן הפעילות בתחום עוטף ירושלים, הן מבחינת הבניה הבלתי חוקית והן מבחינת בניית גדר ההפרדה...הוא 'שופך' אינפורמציה, נתונים , שמות ומספרי חלקות, ומלווה את הסבריו ברישומים...נראה
כ'פרויקטור', מוביל ויוזם, מתלהב ונמרץ ומבקש לגייס את שאר הנוכחים...לשם הפיכת רעיונותיו למעשים" (עמוד 41 לפסק הדין).
לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנה חד משמעית זו.
18.
עמדתי, כי אין ליתן רשות ערעור בנסיבות דנן, לא השתנתה, אף שטענת "ההגנה מן הצדק" והקביעה בדבר הפגם שנפל בעדות הסוכן,
עלו לראשונה במסגרת הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. כבר נקבע על-ידי בית משפט זה, כי " עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר 'גלגול שלישי' ולהקנות זכות ערעור " ( בש"א 4511/05
עיריית בת ים נ' גני יפית
חברה לבניין ולהשקעות בע"מ
(לא פורסם, 17.07.2005).
לאור זאת, עצם קביעתה של ערכאת הערעור, כי יתכן שיש להטיל ספק במהימנות עדותו של הסוכן, בשים לב למעורבותו בעבירות השחיתות, אינה מעניקה למבקש זכות ערעור נוספת. זאת בעיקר, כאשר בית המשפט המחוזי השתית את פסק דינו על ראיות אחרות שהוצגו בפני בית משפט השלום, אשר אף הוא הסתמך עליהן בהכרעת הדין.
19.
איני מוצא גם טעם ראוי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הראיות אשר הוצגו בבית משפט השלום, מובילות להרשעתו של המבקש, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית משפט המחוזי בחן את טענותיו השונות של המבקש, שעל עיקריהן חזר גם בבקשה זו, ולא מצא כי הן מצדיקות שינוי בהכרעת דינו של בית המשפט השלום, ואינני סבור כי יש מקום להתערבות בקביעה זו.
20.
אין לקבל את בקשת רשות הערעור, גם לעניין העונש שהושת על המבקש. הלכה היא כי התערבות בחומרת העונש שהושת ע"י בית משפט קמא, תעשה רק אם הוכחה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה (רע"פ 4496/12 אבו זיד נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.06.2012] וכן רע"פ 3061/12 אפל נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 31.05.2012]).
21.
בענייננו, לא הצביעו באי כוח המבקש על פסיקה המבססת את טענתם, כי העונש שהושת על המבקש הינו, כלשונם, " ענישה דרסטית בכל קנה מידה ", ולא מצאתי כי בעניינו של המבקש, מתקיים אחד מאותם " מקרים נדירים ביותר שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת, לפני השופט הדן בה, היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו, לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער " ( שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 [מהדורה שנייה, 2008]).
23.
ועוד, בית משפט השלום נדרש למכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת הדין, ובפרט לטענת המבקש, כי יש מקום להקל בעונשו, ביחס לעונש שהוטל על הנאשם הנוסף בפרשה זו, טענה אשר הועלתה, שוב ,במסגרת בקשה זו. החלטתו של בית המשפט השלום, לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, להשית עליו 24 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, נבחנה בשנית ע"י בית המשפט המחוזי, אשר לא מצא כל מקום להתערב בה, והוא אף סבר, כאמור, כי מדובר בעונש שאינו חמור .
אין לי אלא לאמץ את האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לגבי טיב העבירות בהן הורשע המבקש, יחד עם הנאשם הנוסף:
"הכיעור במעשי הנאשמים הוא רב ומשול למעשי בגידה. מעשיהם- לאורך זמן ובמספר הזדמנויות- פגעו באורח אנוש בשלטון החוק והם מעידים על ליקוי מאורות בסיסי ועמוק שפקד את המערערים. קשה להשתחרר מרישומו המעיק של התיעוד החי של שיחות הטלפון והמפגש במשרדו של הסוכן, אשר מלמדים על שגרת חייהם של המערערים בחבירה לגורמים עבריינים לשם בצע כסף, בדיוק בהיפוך לתפקידיהם למגר ביצוען של עבירות ולאכוף את החוק" (פסקה 32 לפסק הדין).
24.
לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, על כל חלקיה. בנסיבות אלו, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ועל המבקש להתייצב לריצוי עונשו, ביום 01.07.2012, כפי שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, ו' בתמוז תשע"ב (26.6.2012).
ש ו פ ט