רע"פ 4055/12 יניב חיים נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.4.12 בעפ"ת 31895-03-12 (כבוד השופט א' אליקים ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. מכתב האישום עולה כי המבקש נהג בדרך שבה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש , במהירות של 153 קמ"ש . ביום 27.2.2012 הרשיע בית המשפט לתעבורה בחיפה (תתע"א 3167-02-10, כבוד השופט ש' בנג'ו) את המבקש בהיעדרו לאחר שהוצג אישור מסירה והוטל עליו עונש של קנס בסך של 2,000 ש"ח, שישה חודשי פסילה בפועל וכן שלושה חודשי פסילה על תנאי. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שינתן בהיעדרו, וביום 18.3.2012 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקש זומן כדין למשפטו וכי טענת בא כוחו, לפיה הוגשה בקשה לדחיית הדיון ולכן הוא סבר כי הדיון יידחה, אין לה על מה לסמוך. בית המשפט קבע כי נפסק לא פעם כי בהגשת בקשת דחייה אין משום היתר להיעדרות מהדיון שכן בית המשפט אינו מחויב לקבלה ואין עורך הדין יכול לעשות דין לעצמו ולא להתייצב. עוד קבע בית המשפט כי בא כוחו של המבקש לא הסביר מדוע המתין עד ערב הדיון על מנת להגיש את בקשת הדחייה, על אף שהוא מייצג את המבקש כבר מיום 5.2.2012. לבסוף, קבע בית המשפט כי הבקשה אינה מתייחסת לסיכויי ההגנה וכי אין די בכפירה כללית על מנת לבסס טענה של עיוות דין.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי על מנת להורות על ביטול פסק הדין על המבקש להוכיח כי הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או כי ייגרם לו עיוות דין במידה ובקשתו תידחה. בעניין עיוות הדין, קבע בית המשפט כי נושא זה לא עלה בבקשה המקורית לביטול פסק הדין וכי אין באמירתו הכללית של המבקש במסגרת הדין כדי להצביע על עיוות דין. עוד קבע בית המשפט כי בקשת הדחייה הוגשה בבוקר הדיון שנקבע בבית המשפט לתעבורה ולא התקבלה בה החלטה עד למועד הדיון. לפיכך, קבע בית המשפט כי כל עוד לא התקבלה החלטה בבקשה, חייב היה המבקש לראות בה כבקשה שנדחתה ולהתייצב לדיון.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני. לטענתו, העובדה שנשפט בהיעדרו גרמה לו לעיוות דין ושגה בית המשפט לתעבורה בכך שלא נענה לבקשתו לביטול פסק הדין. לטענתו, בא כוחו הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ביומיים, ליום בו צפוי להופיע נציג בטעם משרדו בבית המשפט בחיפה. עוד טוען המבקש, כי לא ניתן היה להגיש את הבקשה לדחיית מועד הדיון במועד מוקדם יותר, שכן מערכת "נט המשפט" אינה מאפשרת לפתוח בקשה כל עוד התיק לא נפתח במערכת וקיבל מספר, דבר הנעשה בסמוך מאד למועד הדיון הקבוע. עוד טוען המבקש, כי הודעת בא כוחו בדבר המועדים המוצעים לקיום ההקראה, היא הודעה מקובלת בפרקטיקה וכי לרוב בתי המשפט מתחשבים באילוצי הסנגוריה במועד קביעת דיון ההקראה הראשוני. לטענתו, במקרה זה לא התייחס בית המשפט לתעבורה לכך שמדובר בנאשם מיוצג והוא נשפט בהיעדרו מבלי שבית המשפט בכלל נתן דעתו לכך שהוגשה בקשה דחייה בתיק. עוד טוען המבקש, כי סביר להניח כי במידה והבקשה הייתה מונחת בפני בית המשפט, הוא היה נענה לה בחיוב. לבסוף, טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין מכך שפסק הדין שניתן בהיעדרו לא בוטל.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענות המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. כמו כן, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק מתן רשות ערעור מטעמים של צדק ועיוות דין. על כן, דינה של הבקשה להידחות מטעם זה בלבד. מעבר לנדרש, אציין כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. זאת, שכן אף לטעמי לא התקיימו במקרה זה אחד משני הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם. טענותיו של המבקש בכל הנוגע לחשש מפני עיוות דין אין בהן ממש, וכן לא השתכנעתי כי המבקש סיפק הסבר סביר להיעדרותו, שכן העובדה שבקשת בא כוחו לדחיית מועד הדיון לא נענתה, אינה מהווה סיבה טובה לאי התייצבותו בדיון אליו היה מוזמן.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.