פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1572/06
בפני:
כבוד השופט סלים ג'ובראן
המבקש:
זיאד עאסלה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 817/05
מיום 26.1.2006, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א'
שיף
בשם המבקש : עו"ד א' כנעאנה
בשם המשיבה: עו"ד קמיל עטילה
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בקריות (ת.פ 2271/04) כתב אישום בגין שמונה עבירות של אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 117(א)(6) בקשר עם סעיף 67(א)לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.
לפי הנטען בכתב האישום, הנאשם, טייח במקצועו, נרשם במס ערך מוסף כעוסק מורשה, אך לא הגיש במועד את הדוחות התקופתיים כנדרש בחוק ביחס לתקופה 8/2003-10/2004.
בתאריך 13.4.2005 הרשיע בית-משפט השלום בקריות (כבוד סגן הנשיא א' מגן) את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתאריך 8.11.2005 גזר עליו ששה חודשי מאסר בפועל וכן הפעלה במצטבר של עונש מאסר מותנה של ששה חודשי מאסר שהיה תלוי ועומד כנגדו ואשר הוארך בת.פ 8525/02 בגין עבירות דומות, סך הכול שנים-עשר חודשי מאסר בפועל. עוד הטיל עליו מאסר על-תנאי של תשעה חודשים לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור עבירות דומות.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) קיבל חלקית את הערעור וקבע כי ארבעה חודשי מאסר מתוך עונש המאסר המותנה שהופעל יופעלו בחופף לעונש המאסר בפועל, כך שסך הכול ירצה המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש נותרו בלא שינוי. בית-המשפט המחוזי נימק החלטתו בכך שהמבקש סגר את תיקו במס ערך מוסף והגיש את הדוחות בהם היה חייב, אשר התגלו כדוחות אפס. כן התחשב בית-המשפט המחוזי בטענות המבקש אשר נימק את איחוריו בחוסר אמצעים כספיים ובבעיות עם רואה החשבון שלו. יחד עם זאת עמדו לעיני בית-המשפט המחוזי השיקולים לחומרא, באשר מדובר בעבירות מס חמורות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל נוסף לנסיבותיו האישיות של המבקש כגון גילו הצעיר, סיכויי שיקומו וקשיי פרנסתו. כן טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי לא התחשב בהסרת המחדל על-ידי המבקש. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, כי העונש שהושת על המבקש חורג בהרבה מרמת הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות.
מנגד, טוען באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חדשה ובעלת חשיבות וכי הבקשה עניינה בחומרת העונש בלבד, ואינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. לטענתו, בית-המשפט המחוזי התחשב בנימוקי המבקש ואין מקום להקלה נוספת בעונשו. גזר-הדין אשר הוטל על המבקש תואם, לטענת בא-כוח המשיבה, את מדיניות הענישה בעבירות כגון אלו. בנוסף מדגיש בא-כוח המשיבה את חזרת המבקש על אותה עבירה ואת העובדה, כי מדובר בהפעלת מאסר מותנה, אשר כבר הוארך פעם אחת ועל-כן אין כל סיבה שבגין העבירה אותה עבר כעת המבקש ייצא ללא עונש כלשהו, כפי שמשתמע מבקשתו לקיצור עונש המאסר והמרתו בעבודות שירות.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. (להלן: חניון חיפה ) בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. העבירות אותן עבר המבקש הינן עבירות כלכליות, אשר מדיניות הענישה בהן נותנת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה. ביחס לעבירות אלו אמרתי בפרשה אחרת, ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (3) 721:
"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה של הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם שאשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית. (ראה ת"פ (נצ') 7228/97 מדינת ישראל נ' דיב [6]).
בעניין דרכי הענישה בעבירות כלכליות עמד השופט ד' לוין במאמרו:
"כאמור, גישת התגמול דהיום רואה להדגיש הסטיגמה שראוי להטביע בעבריין למען יחוש בסלידת החברה כלפיו, על מנת שיוטבע בו אות קלון. הפסיקה חזרה והדגישה היבט זה, ככל שמדובר בעבירות פיסקליות, בעבירות מס-הכנסה, שבהן יש והחברה מתייחסת לעבריין, לא כאל מי שחטא כלפיה, לא כמי שראוי לענישה של ממש, אלא כמי ש'התחלק', ובשל כך עליו לבוא על עונשו" ( ראה ד' לוין "גוזרים את הדין", המשפט א (תשנ"ג) 185, 187)."
כן ראו גם את דברי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה, ברע"פ 3757/04
זידאן נ' מדינת ישראל , אשר עסק באותה עבירה בדיוק:
"למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה, ולערך השוויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה."
בית-המשפט המחוזי שקל כראוי את נסיבותיו האישיות של המבקש אל מול חומרת העבירות שביצע ואף בא לקראתו וקיבל את ערעורו באופן חלקי, ועל כן לא מצאתי מקום להקלה נוספת. בנוסף, ניכר, כי המאסר שהיה תלוי ועומד מעל ראשו של המבקש לא הרתיע אותו מלחזור ולעבור על אותן העבירות בדיוק ולא להגיש אף דו"ח אחד כנדרש במשך תקופה ארוכה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ו' בניסן תשס"ו (4.42006).
ש
ו פ ט