רע"פ 1611/01 מדינת ישראל נ. קאיד אל-אמיטל

1.בכתב אישום שהוגש על המשיבים ועל שלושה נאשמים אחרים (להלן - "הנאשמים האחרים") בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושל רצח בכוונת תחילה. לפי הנטען, בתמצית, קשרו המשיבים והנאשמים האחרים - יחד עם אדם נוסף שנהרג במהלך מעשה הרצח - קשר להרוג את המנוח לבאד זנייד (להלן - "המנוח"), על רקע סכסוכים בין משפחותיהם. בני החבורה הצטיידו בכלי נשק, נסעו למקום שבו היה המנוח, והרגוהו. בטרם נפח את נשמתו ירה המנוח באדם הנוסף והרגו.

איני רואה צורך לחזור ולעמוד כאן על פרשת בקשות המעצר שהוגשו נגד המשיבים ונגד מעורבים אחרים בפרשה, הבקשות לעיון מחדש והעררים שהוגשו לבית המשפט העליון. דייני שאומר כי המשיבים נעצרו עד תום ההליכים ואילו הנאשמים האחרים שוחררו בערובות ובתנאי שחרור. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים האריכה חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, בהחלטתה מיום 6.9.00, את תקופת המעצר בשלושים ימים. בהחלטתה מיום 27.9.00, האריכה את תקופת המעצר בשישים ימים נוספים. משלא נסתיים המשפט גם תוך תקופת ההארכה האריכה חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג - כהן, בהחלטתה מיום 19.12.00, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

בבקשתה שלפני חוזרת המדינה ומבקשת להאריך את תקופת המעצר, בשלישית, בתשעים ימים נוספים.

2.את הבקשה להארכת המעצר סמכה המדינה על אופיין של העבירות ונסיבות ביצוען ועל חזקת המסוכנות העולה מהן, שלא נסתרה. כפי שפורטו הדברים בהחלטותיהן הנזכרות של השופטות ד' ביניש וט' שטרסברג - כהן.

אשר להתמשכותו היתירה של המשפט הדגיש בא כוח המדינה כי מדובר בבירור סבוך, שהצריך חקירות ממושכות ביותר של עדים. עם זאת הסכים כי ניהול המשפט בחודשיו הראשונים לא היה בקצב משביע רצון. עתה הוחש מהלכו, נקבעו 13 ישיבות להמשך שמיעת ההוכחות, החל ביום 11.3.01 ועד יום 21.5.01, וניתן להניח כי המשפט יסתיים במהלך התקופה.

3.טענותיו העיקריות של בא כוח המשיב מס' 1 נגד הארכת מעצרו מושתתות על כך שהראיות נגד מרשו נתכרסמו במהלך המשפט וכן נתערערו ראיות חיזוק שונות שהובאו נגדו, לרבות ענין הפרכת האליבי. טענות אלה יש לדחות מן הטעם שהן ענין לבית המשפט המחוזי לענות בו, במסגרת בקשה לעיון חוזר, ואין מקומן בדיון בבקשה להארכת מעצר (ראו, בין היתר,

בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נ"ב(1) 625, 629-628; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי (טרם פורסם); בש"פ 1677/01 מדינת ישראל נ' אילן סלמן (טרם פורסם); י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק ראשון, תשנ"ז), בעמ' 308; מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א) בעמ' 179-178). כפי שאמר בא כוח המשיב מס' 1 בדיון אכן העלה טענות אלה במסגרת בקשה לעיון חוזר, שטרם נדונה. ניתן, אפוא, להניח שיתבררו שם.

באת כוח המשיבים מס' 3-2 ציינה אף היא את ענין הכרסום בראיות, אולם לא הרחיבה על כך את הדיבור מן הטעם שהובא לעיל. את עיקר טענותיה השתיתה על כך שהנאשמים האחרים משוחררים ממעצר, אף על פי שמיוחס להם אותו מעשה. לדעתה מעיד הדבר על כך שגם מידת מסוכנותם של המשיבים אינה כה גדולה ואין בה כדי להצדיק הארכה של תקופת המעצר, בודאי שלא בפעם השלישית.

4.סבורני שאין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים כבקשתה של המדינה. אכן, יש להזהר מאד בהארכת תקופת מעצר בפעם השלישית ויש לבדוק מחדש את כל השיקולים הצריכים לענין (ראו, בין היתר, בש"פ 1150/01 הנ"ל). אולם, לאור אופיין של העבירות הנידונות, נסיבות ביצוען וחזקת המסוכנות העולה מהן, שלא נסתרה, אין להמנע מהארכת המעצר. לענין זה יש לזכור כי דברים אמורים בסכסוך דמים בין משפחות וכי אין להתעלם מן החשש שגחליו הלוחשות יציתו בעירה חדשה אם ישוחררו המשיבים. אשר לטענה כי שחרורם של הנאשמים האחרים מראה שגם מידת מסוכנותם של המשיבים אינה גדולה כל כך, יש לדחותה מן הטעם שנגד הנאשמים האחרים לא נמצאו ראיות לכאורה.

עוד יש לזכור כי סיומו של המשפט אינו רחוק עוד ויש יסוד לתקווה שיסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

5.לפיכך, אני מאריך את תקופת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל ביום 4.3.01 או עד מתן פסק הדין בת"פ 970/99, 918/99, של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.