פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
רע"פ
1614/05
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
קובי אל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב יפו בע"פ 70050/04 מיום 2.1.05 שניתן על ידי
כבוד השופט ח' כבוב
בשם המבקש: עו"ד אשר
פדלון
החלטה
1.המבקש עמד לדין בבית משפט השלום לענייני תעבורה בנתניה בגין נהיגה במהירות העולה על המותר (91 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 50 קמ"ש). המבקש לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו, ובית המשפט (כבוד השופט י' הלוי) הרשיע אותו בהיעדרו, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). על המבקש נגזרו שלושה חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי.
2.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-הדין בטענה כי לא היה מקום להרשיעו בהיעדרו בלא שנבחנה השאלה האם יש בכך כדי לגרום לו עיוות דין. הדיון בבקשה נקבע לתאריך 23.9.2003, וגם אליו לא התייצב המבקש, ומטעמו הופיע מר שמחה ניר. בית המשפט לא אִיפשר למר ניר – אשר באותו מועד היה מושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין – לטעון בשם המבקש, והחליט לדחות את הדיון בבקשת הביטול למועד אחר. באותו מועד התייצב המבקש וטען את טענותיו בפני בית המשפט, אולם בקשתו נדחתה ובית המשפט קבע כי אין הוא מוצא "כל בסיס לבטל את פסק הדין".
3.המבקש ערער לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על פסק הדין ועל ההחלטה שלא לבטלו. בית המשפט (כבוד השופט ח' כבוב) דחה את הערעור, בקובעו כי לא נגרם למבקש עיוות דין בנסיבות העניין. בית המשפט הוסיף וקבע כי העונש שהוטל על המבקש נוטה לקולא נוכח העובדה שנהג במהירות העולה כמעט פי שניים על המהירות המותרת ונוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה.
4.מכאן הבקשה שבפניי, בה מלין המבקש על כך שבית המשפט לענייני תעבורה שפט אותו בהיעדרו ולא עמד, לטענתו, בחובת ההנמקה של פסק הדין משום שלא הבהיר מדוע אין בכך כדי לגרום לו עיוות דין.
5.סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי עניינו סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות, והוא קובע סייג לחובתו ולזכותו של נאשם להיות נוכח בהליכים פליליים נגדו. בנוסחו הרלוונטי למקרה שבפנינו קובע הסעיף כדלקמן:
(א) בעבירות לפי פקודת התעבורה או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש... יחולו סדרי דין אלה:
...
(2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;
(3) בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר. אין בהוראות פסקה זו כדי למנוע מבית המשפט להטיל מאסר במקום קנס...
סעיף 240 נועד לייעל את ההליך הפלילי בעבירות קלות. הוא מאפשר לבית המשפט לשפוט נאשם בעבירות אלה שלא בפניו, אם הוזמן לדיון ולא התייצב. במקרה כזה רואים את הנאשם כמי שהודה בכל עובדות כתב-האישום, אלא אם התייצב סניגור מטעמו וכפר בהן. הודעה מפורשת בדבר הוראת סעיף 240 אף כלולה בהזמנה למשפט הנמסרת לנאשם (ראו: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6) 793). במקרה שבפנינו הוזמן המבקש למשפטו ולא התייצב. על כן בדין ראה אותו בית המשפט כמודה בכל העובדות שנטענו נגדו בכתב האישום, מכוח סעיף 240(א)(2), ובדין הרשיעו בעבירה שיוחסה לו מכוח סעיף 240(א)(3). עם זאת, ראיתי לנכון להעיר כי ראוי ורצוי שבית המשפט הדן את הנאשם בהעדרו, מכוח סעיף 240(א)(3), ייתן בהחלטתו ביטוי מפורש לכך ששקל ומצא כי שפיטת הנאשם בדרך זו אין בה כדי לגרום לו עיוות דין. בענייננו אין אמנם בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה התייחסות מפורשת לסוגייה זו, אולם במקרים ברורים על-פניהם אין לראות בהעדר התייחסות כזו משום פגם המצדיק לבטל את פסק הדין (ראו והשוו: דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר ייצור ושיווק נ' מנורה (לא פורסם); דנ"פ 7619/96 ציטרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(4) 850; בג"צ 1918/96 כהן נ' שופטת בית-המשפט העליון ד' דורנר (לא פורסם)). כזה הוא המקרה שבפנינו, ואף המבקש עצמו לא הצביע על עיוות דין כלשהו שנגרם לו בנסיבות המקרה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד אדר ב, תשס"ה
(04.04.05).
ש
ו פ ט ת