פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1626/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יניב כחלון
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71788/04 מיום 6.2.2006, שניתן על-ידי
כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר
בשם המבקש : עו"ד זאב
אלוני
בשם המשיבה: עו"ד ליאנה
בלומנפלד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 10938/01) בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע של זיוף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 499(א)(1) יחד עם סעיפים 415 ו-418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של סיוע לזיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; סיוע להונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; ועבירה של סיוע לפגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש סייע לקבוצה של מספר נאשמים – עפר יטח (להלן: יטח), דוד פופוביץ' (להלן: פופוביץ'), אמיר פוזננסקי (להלן: פוזננסקי) ויוסי מימון, במימוש תוכניתם לזייף כרטיסי אשראי, באמצעות סיוע לפופוביץ' להתקין מערכת אלקטרונית על מכשיר "מידע לאומי" בסניף הבנק הבינלאומי הראשון ברחובות, לשם קריאת נתוניהם של כרטיסי האשראי שנעשה בהם שימוש במכשיר. באמצעות הנתונים שנתקבלו במערכת, זויפו כרטיסים מגנטיים ריקים, כך שנחזו להיות כרטיסים שהונפקו כדין.
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ג' רביד) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום לאחר תיקונו וגזר עליו ביום 27.9.2004 עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענו, כי העונש שהושת עליו אינו הולם את חלקו המזערי בפרשה וכי אינו פרופורציונאלי לעונש שהושת על שותפו לעבירה פופוביץ'.
בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה את הערעור בקובעו, כי לאור העובדה שלחובת המבקש עומדות הרשעות קודמות, אין מקום להתערב בעונשו. כן ציין בית-המשפט, כי אין בעונש המקל שהוטל על פופוביץ', כדי לחייב חריגה מנורמת הענישה בעניינו של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, לאור חומרתו הרבה של עונש זה לעומת העונש של תשעה חודשי מאסר על תנאי, שנגזר על פופוביץ', אשר חלקו במעשה היה רב הרבה יותר.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף איננו חמור יחסית לעונשם של הנאשמים האחרים בפרשה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. אמנם המשיבה, מנימוקיה שלה, בחרה להגיע להסדר טיעון עם פופוביץ' ולא ביקשה להשית עליו עונש של מאסר בפועל. עם זאת, חרף חשיבותו של עקרון אחידות הענישה, אין בכך כדי לחייב את בית-המשפט לחרוג מנורמת הענישה בעניינו של המבקש, בפרט לאור עברו הפלילי (ראו ע"פ 3987/98 אלון סונינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עוד יש לציין, כי מבין שותפיו של המבקש לעבירות נשוא כתב האישום, נדון פוזננסקי לעונש של שנתיים מאסר בפועל ויטח נדון לעונש של עשרים ושניים חודשי מאסר בפועל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 22.2.2006 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 13.8.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשס"ו (11.7.2006).
ש ו פ ט