פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5481/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
טל הרשקוביץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 716/06 מיום 22.6.2006, שניתן על-ידי כבוד
השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ו-מ' פינקלשטיין
בשם המבקש : עו"ד תמר
אולמן
בשם המשיבה: עו"ד יעל
שרף
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 1681/05) בגין עבירה של התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק ההעונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש יחד עם נאשם אחר (להלן: מזרחי) פרץ לבית אבות וגנב ממנו כסף מזומן וכספת. את השלל נשאו לרכב בו נהג נאשם שלישי (להלן: פריינטה) ולאחר שנטלו פטיש לשם פתיחת הכספת, נסעו לכביש עפר מרוחק לשם פריצתה, שם נעצרו. בעת מעצרם, נמצאו ברשות השלושה כלי פריצה.
ביום 12.9.2005 הרשיע בית-משפט השלום בקריות (השופטת ר' לאופר-חסון) את המבקש – על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
לבקשתו של המבקש, צורף תיק נוסף (ת"פ 6629/01), בו הואשם בביצוע עבירה של התפרצות לרכב, לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין ועבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין וביום 9.1.2006 הרשיע בית-משפט השלום את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שצורף.
ביום 28.2.2006 גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בטענו, כי העונש שהושת עליו אינו פרופורציונאלי לעונש שהושת על שותפו לעבירה פריינטה, אשר לא נדון למאסר בפועל.
בית-המשפט המחוזי (השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ו-מ' פינקלשטיין) דחה את הערעור בקובעו, כי קיים הבדל משמעותי בין חלקו של המבקש ובין חלקו של פריינטה, מה גם שהמבקש צרף לאישום נגדו גם תיק נוסף ואף קיימת בעברו עבירת אלימות במסגרת השירות הצבאי.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, לאור חומרתו הרבה של עונש זה לעומת העונש שנגזר על פריינטה ולאור נסיבותיו האישיות. בד-בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בענייננו מדובר במי שביצע עבירה חמורה של פריצה לבית אבות, תוך התמקדות במי שיהווה טרף קל למעשיו. יתרה מכך, אין זו מעידתו היחידה של המבקש, שכן במקביל להרשעתו בעבירת ההתפרצות לבית האבות, הורשע גם בעבירה של התפרצות לרכב.
בכל הנוגע לעונש המקל שנגזר על פריינטה, הרי שחרף חשיבותו של עקרון אחידות הענישה, אין בו כדי לחייב את בית-המשפט לחרוג מנורמת הענישה בעניינו של המבקש, בפרט לאור חלקו הדומיננטי יותר של האחרון בביצוע העבירות ולאור העבירות הנוספות שהורשע בהן (ראו ע"פ 3987/98 אלון סונינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1626/06 יניב כחלון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועמה ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ו
(13.7.2006).
ש ו פ ט