פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1637/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סלימאן אבו חמאד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 7.1.08 בע"פ 4397/07 שניתן על-ידי כבוד הנשיא
י' פלפל
בשם המבקש:
עו"ד מוחמד מרעי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (ת"ד 1576/06) בגין עבירה של גרימת תאונת דרכים, לפי תקנה21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; עבירה של סטייה מנתיב, לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; ועבירה של חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.12.2004 נהג המבקש ברכב משא בכביש מכיוון רמת חובב לכיוון כללי באר שבע. בהגיעו לקילומטר ה-173 התרשל המבקש ובלם את רכבו על מנת שלא להתנגש במכוניות שנסעו לפניו ונעצרו במחסום, וסטה מנתיב נסיעתו שמאלה לנתיב הנגדי. המבקש חסם את דרכו של רכב (להלן: רכב מעורב א ) אשר נהג בכיוון הנגדי. תוך כדי בלימת רכב מעורב א, התנגש
רכב מעורב א ברכבו של המבקש עם חזיתו בדופן ימין של רכב המבקש. בעקבות רכב מעורב א נסע רכב נוסף (להלן: רכב מעורב ב ). כתוצאה מהאמור בלם רכב מעורב ב והתנגש תוך כדי כך עם חזיתו בפינה האחורית שמאלית של רכב המבקש. כתוצאה מהתאונה נחבל נהג רכב מעורב א חבלות של ממש המתבטאות בשבר בחוט שדרה צווארי, ואושפז במשך 49 יום ביחידה לטיפול נמרץ מחוסר הכרה, בהמשך הועבר הנהג להמשך שיקום לבית לוונשטיין והינו חולה סיעודי לחלוטין. המבקש ונהג רכב מעורב ב נחבלו ונזקקו לטיפול רפואי.
ביום 11.6.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כבוד השופט ד' לנדסמן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום על פי הודאתו, וגזר עליו קנס בסך של 1,500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים; פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים; והתחייבות כספית על סך 4,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתה שהמבקש ימנע מלעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרימת תאונת דרכים עם נפגעים למשך שנתיים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ע"פ 4397/07).
בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל ) קיבל את הערעור וגזר על המבקש עונש פסילה של ארבע שנים. במסגרת נימוקיו מנה בית המשפט את חומרת העבירות שעבר המבקש, הנזק הקשה שנגרם לנהג רכב מעורב 1, הרשלנות הגבוהה שהייתה כרוכה בנסיעתו של המבקש, וכן את העובדה כי בעבירות מסוג העבירות שעבר המבקש תקופת הפסילה צריכה להיות ארוכה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי לאור ההלכה שערכאת הערעור לא ממצה את חומרת העונש הוא מטיל עליו עונש פסילה של ארבע שנים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בהחמירו יתר על המידה בעונשו, וזאת בניגוד לכללים שהתוותה הפסיקה באשר להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הראשונה ובמיוחד לעניין העונש. כן טוען המבקש כי במסגרת בקשה זו מבקש הוא לממש לראשונה את זכותו לערער, הואיל ואת הליכי הערעור בפני בית המשפט המחוזי יזמה המשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הרלוונטים לעניין העונש ואף את העובדה כי ערכאת ערעור לא ממצה את חומרת העונש, בגוזרו את עונשו של המבקש. בשים לב לחומרת העבירות שביצע המבקש, לנזק הרב שנגרם לנהג רכב מעורב 1, אשר כתוצאה מרשלנותו של המבקש חייו נהרסו, אני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
ניתנה היום, ב' באדר ב התשס"ח (9.3.2008).
ש ו פ ט