פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 1654/18
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקשת:
לאה מזרחי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב-יפו מיום 17.01.2018 בע"פ 57690-12-16.
המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת העמיתה ד' ברלינר , השופטת מ' דיסקין והשופט ד' יניב ) בע"פ 57690-12-16
מיום 17.1.2018, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת י' פרדלסקי ) בת"פ 44171-08-16 מיום 12.11.2016.
2.
ביום 22.11.2016 הורשעה המבקשת ב בית משפט השלום בעבירות של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); איומים לפי סעיף 192 לחוק; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק; וכן תקיפה סתם לפי סעיף 397 לחוק.
3.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחמש הזדמנויות שונות הסיגה המבקשת גבול לדירה ברחוב לוחמי גליפולי 10 בתל אביב (להלן: הנכס ). המבקשת ירשה יחד עם אחיהּ את הנכס, אשר נמכר ביום 22.12.15 לשי ומרים חורי (להלן: המתלוננים ) במסגרת פירוק שיתוף בהליך כינוס נכסים, שעליו הורה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתמ"ש 28420-11-11.
4.
ביום 31.1.16 אושר הסכם המכר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט נ' שילה ), בכפוף לאישור שיינתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: חוק האפוטרופסות ), וזאת בשל היותה של אחות המבקשת חסויה המיוצגת על-ידי הקרן לטיפול בחסויים.
5.
משאישר בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון את מכירת חלקה של החסויה בנכס, חתם בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על צו למכירת הנכס למתלוננים בהתאם להסכם המכר מיום 22.12.15, ולפינויה של המבקשת מהנכס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל (להלן: הצו ).
6.
המבקשת, אשר לא השלימה עם מכירת הנכס, הסיגה גבול לנכס במספר הזדמנויות, כמתואר בכתב האישום.
על פי עובדות האישום הראשון והשני, בימים 14.6.16, 25.7.16 ו-26.7.16 נכנסה המבקשת לנכס כדי להקניט את המתלוננים.
על פי עובדות האישום השלישי, ביום 7.8.16 נכנסה המבקשת לנכס ושהתה בו שלא כדין. לשוטר שהגיע למקום בכדי לפנות אותה אמרה המבקשת: "אני אגרום נזק ולא אעצור עד שאקבל את הבית בחזרה".
על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 12.8.16 נכנסה המבקשת לנכס ושהתה בו שלא כדין, ביודעה על צו שיפוטי שניתן ביום 7.8.16 בבית משפט השלום בתל-אביב (השופטת ר' פוזננסקי כץ ), ולפיו הורחקה מהנכס למשך 30 ימים.
על פי עובדות האישום החמישי, ביום 15.8.16 נכנסה המערערת לנכס. בתגובה לשאלת המתלוננת למעשיה של המבקשת בנכס, זרקה לעברה המבקשת בקבוק מים מפלסטיק שלא פגע בה, ובהמשך אמרה לה: "אני אמרר לך את החיים, אל תבואי עם הילדים לכאן. אין לי בעיה שהשוטרים יעצרו אותי".
7.
בית משפט השלום הרשיע, כאמור, את המבקשת בעבירות שיוחסו לה תוך שקבע כי התקיימו יסודות עבירת הסגת הגבול המנויים בסעיף 447(א) לחוק, ובכלל זה כי הנכס נמכר ופונה בהתאם להוראות הצו, ומשכך כניסתה של המבקשת לנכס מקיימת את היסוד העובדתי הנדרש; וכן כי המבקשת ידעה על קיומו של הצו, ומשכך התקיים היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה.
8.
נוכח האמור, השית בית המשפט על המבקשת עונש מאסר בפועל בחופף לימי המעצר שריצתה מיום 15.8.16 ועד למתן גזר הדין. עוד נגזרו על המבקשת 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה. בנוסף נדרשה המבקשת לחתום על התחייבות בסך 1,000 ש"ח לבל תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה למשך שנתיים, ובהיעדר חתימה – תיאסר ליומיים.
9.
המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ובו טענה, בין השאר, כי לא הוכח שבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון אישר את מכירת הנכס למתלוננים. כן נטען כי פינויה של המבקשת מהנכס לא בוצע כדין, משום שלא ראתה את צו הפינוי עובר לביצועו.
10.
בית משפט קמא דחה את הערעור בקובעו כי הצו אישר באופן חד משמעי את מכירת הנכס ופינויו, כי המבקשת ידעה על קיומו, וכי אם היו בפי המבקשת השגות על הסכם המכר, היה עליה להעלותן במסגרת ההליך המשפטי המתאים. כן קבע בית המשפט, בבחינת מעבר לנדרש, כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא הבינה את האמור בצו, וכי סברה שהצו אינו סופי ואינו מונע את כניסתה לנכס. ביחס לטענה לפיה הצו לא הוצג למבקשת קבע בית המשפט כי אין לכך משמעות, לאור מודעותה של המבקשת לצו בית המשפט אשר מכוחו הוצא צו הפינוי.
11.
המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, היא הבקשה שלפניי.
הבקשה לרשות ערעור
12.
בבקשה נטען כי מכירת הנכס הייתה שלא כדין, מאחר ונכון למועד מתן הצו, הנכס לא נרשם בפועל על שם היורשים בשל קיומו של חוב לרשות מקרקעי ישראל. לטענת המבקשת, משמעות הדבר היא שבעת החלטת בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בנכס כלל לא הייתה שותפות שניתן לפרק, אלא, כהגדרתה, "אופציה לשותפות" בלבד.
13.
עוד נטען כי מכירת הנכס לא בוצעה בהתאם להוראות חוק האפוטרופסות, המחייב את אישור בית המשפט למכירת נכס הנמצא בבעלות חסוי. לבסוף נטען כי משלא הוצג למבקשת צו פינוי עובר לביצועו, הליך הפינוי בוצע שלא בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
14.
לשיטת המבקשת עומדת בקשתה במבחני הפסיקה לקבלת ערעור ב"גלגול שלישי", שכן נגרם לה עיוות דין חמור. בהקשר זה מתארת המבקשת באריכות את השלכות ההליך על חייה הפרטיים, לרבות נזקי רכוש שנגרמו לה כתוצאה מהפינוי, אבדן קורת גג והיזקקות לחסדי מכרים.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, אני סבור כי דינה להידחות.
15.
הלכה היא כי אין מעניקים רשות ערעור שנייה אלא אם הבקשה מעוררת סוגיה עקרונית, בעלת חשיבות כללית – משפטית או ציבורית, או שיקולי צדק ייחודיים לנסיבות אותו מקרה .
16.
בענייננו, טענות המבקשת אינן מעלות כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית כאמור. מכלול טענותיה של המבקשת הועלו ונדונו בפני בית משפט השלום ובית משפט קמא ונדחו כולן.
17.
כמו כן, לא מצאתי כי בנסיבות ענייננו קיימים שיקולי צדק ייחודיים או חשש ממשי מפני עיוות דינה של המבקשת. מטעמים אלה בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.
18.
באשר לטענותיה העובדתיות של המבקשת בדבר מכירת הנכס, סבורני כי אין מקומן להתברר במסגרת הליך זה. ככל שיש למבקשת השגות על תוקפו של הסכם המכר, ביכולתה להעלותן בפני הערכאה המוסמכת לדון בנושא.
19.
למרות זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך אבהיר כי לשאלת מכירת הנכס השפעה מוגבלת ביותר על הרשעתה של המבקשת בעבירות של הסגת גבול.
אף אם סברה המבקשת כי הנכס לא נמכר כדין למתלוננים, ברור כי משבוצע הפינוי הפכו המתלוננים למחזיקים בנכס במובן הרלוונטי לעבירת הסגת הגבול, גם במנותק משאלת טיבן המדויק של זכויותיהם הקנייניות (יעקב קדמי על הדין בפלילים חלק שני 1177 (2013); וראו גם בג"ץ 6735/04 סוכובולסקי נ' השר לענייני ביטחון פנים , נט(1) 321 (2004), יהושע ויסמן "החזקה" מחקרי משפט טו 5, 10 (1999)).
ביחס ליסוד הנפשי מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה ידיעתה של המבקשת על אבדן ההחזקה בנכס נובעת מהסכם המכר, מהפינוי עצמו, וכן מצו בית המשפט שהורה על פינויה מהנכס.
20.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ב' בניסן התשע"ח (18.3.2018).
ש ו פ ט