פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"פ 1685/24
בבית המשפט העליון
רע"פ 1685/24
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקש:
מהדי חמדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כבוד
השופטים נ' פרי; י' פרידמן ו-ג' קרזבום) מיום 21.2.2024 ב-עפ"ג 1455-01-24
בשם המבקש: עו"ד שלומי בלומנפלד
החלטה
1.לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים נ' פרי, י' פרידמן ו-ג' קרזבום) בעפ"ג 1455-01-24 מיום 21.02.2024, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת, סג"נ, ט' תדמור-זמיר) בת"פ 12960-03-21 מיום 11.12.2023.
2.ביום 22.02.2023 הורשע המבקש בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בריבוי עבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח לפי סעיף 221 (1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); ריבוי עבירות של הכנת וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה; וריבוי עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. בתמצית יתואר, כי במהלך שנות המס של השנים 2019-2016 עסק המבקש במתן שירותי הסעות במסגרת עוסק מורשה שנרשם על שם בתו, תוך שהוא משמיט הכנסות ותקבולים שהיו לו במסגרת עסקית זו, ותוך שהוא כולל בספרי העסק ובדו"חות חשבוניות פיקטיביות, כהוצאות שהיו לו לכאורה. הכול במטרה להתחמק מתשלום מס.
3.ביום 11.12.2023 נגזר דינו של המבקש. לאחר שבחן את תסקיר שירות המבחן, טיעוני הצדדים והראיות לעונש ודבר הנאשם – פנה בית המשפט לקביעת מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין. בתוך כך נדרש הוא לפגיעה הטמונה בעבירות מס, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות ביצוע העבירה. בהתחשב במכלול הנתונים הללו, ונסיבות ביצוע העבירות נקבע מתחם עונש אחד כולל של 36-12 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס של 150,000-50,000 ש"ח וענישה נלווית. בעת קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם שנקבע, לקח בית משפט השלום בחשבון את הודאתו ונסיבותיו האישיות, ולחובתו את העובדה שלא הסיר מחדלו (שעמד על כ-2.4 מיליון ש"ח). בנוסף לכך בית משפט השלום נתן דעתו גם לאמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו המבקש לא הפנים את חומרת מעשיו וקיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד. בית המשפט התייחס גם לעברו הפלילי של המבקש, בציינו כי לחובתו "3 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, התחזות לאחר ואי הגשת דו"ח, בניגוד לחוק מס ערך מוסף, ברם הרשעתו האחרונה ניתנה בשנת 2011 ולכן לא מצאתי ליתן לעבר הפלילי משקל של ממש במקרה דנן" (ההדגשה הוספה – ח' כ'). בנתון לכל האמור הושת על המבקש מאסר בפועל בן 14 חודשים, קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים לבל יעבור עבירה דומה.
4.דעתו של המבקש לא נחה מגזר דינו והוא ערער לבית משפט קמא על חומרת עונשו. בערעור נטען כי בית משפט השלום שגה עת לא נתן דעתו לסוגיית השיהוי בהליכים המשפטיים; ובכך שלא נתן משקל מספק לנסיבות האישיות של המערער. כן נטען כי בית משפט השלום שגה משלא אימץ את המלצת שירות המבחן לענישה מוחשית אך במסגרת של עבודות שירות. כעולה מעיון בתיק בית המשפט ובפסק הדין, במהלך הדיון ביקש בא-כוח לכך שמרשו יופנה לשירות המבחן לשם הכנת תסקיר עדכני, נוכח נכונות מרשו לקחת חלק בהליכי שיקום.
5.כאמור לעיל, ערעורו של המבקש נדחה. בתוך כך הוזכרה ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי עניינו של המבקש לא נופל בגדר אותם מקרים חריגים. בהקשר זה צוין, כי הענישה עליה הורה בית משפט השלום עולה בקנה אחד עם הפסיקה שהוצגה; וכי מקובלת על בית המשפט שלערעור קביעת בית משפט השלום, המבוססת גם היא על ההלכה הפסוקה, לפיה ראוי להחמיר בענישה של מי שעברו עבירות מס. אחר דברים אלו נדחתה טענת המבקש לפיה בית משפט השלום התעלם מהמלצת שירות המבחן, תוך שהודגש כי אי אימוץ המלצת שירות המבחן, ככתבה וכלשונה, איננה התעלמות מהמלצתו. גם את טענת השיהוי בית המשפט המחוזי לא מצא לקבל, תוך שהוא מבחין בין עניינו של המבקש ומהמקרים מהם ביקש המבקש להיבנות. כן נדחתה הטענה לפיה אין בנדון נפגע ישיר, תוך שצוין כי מוטב היה שלא להעלות טענה זו. זאת ועוד נקבע כי בית משפט השלום לא התעלם מכך שהמבקש אינו הבעלים של החברה, אלא בתו, בציינו כי "סבורים אנו שביהמ"ש קמא כן נתן משקל לכל הנתונים הרלבנטיים סביב ההתנהלות העסקית של המערער, תוך שהוא פועל באמצעות חברה שרשומה על שם הבת שלו ומשתמש בחשבוניות של חברה הרשומה על שם אח שלו". לסיום נדחתה הטענה כי בית משפט השלום התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש לקולא, או מהשלכות גזר הדין על משפחתו.
6.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 28.02.2024 לצד בקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ובשים לב למועד מתן פסק הדין, מועד הגשת ההליך והמועד שנקבע להתייצבות – הוריתי בו ביום על עיכוב ביצוע פסק הדין מושא ענייננו. כן יצוין, כי המבקש עתר לתיקון בקשתו לרשות ערעור, ותיקונים כאמור הוגשו בימים 05.03.2024 ו-07.03.2024. החלטתי להלן תתייחס לבקשה, במתכונתה העדכנית, כמקשה אחת.
בבקשה שלפניי נטען, בעיקרו של דבר, כי בשים לב לתכלית תיקון 133 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 במסגרתו הוארכה תקופת המאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, וכן בשים לב לטיבן של עבירות מס כבענייננו – נכון היה להטיל על המבקש מאסר בן מספר חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד נטען בהקשר זה, כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח ״דו״ח ועדת דורנר״ ו״משבר הכליאה״ בישראל, בפרט בעת הזו. עוד נטען כי המקרה מעורר שאלה על אודות אלמנט ״חלוף הזמן במסגרת קביעת מתחם העונש הראוי״. כמו כן נטען כי בפסק הדין מושא הבקשה נפלו שגיאות ביחס לשאלה הפגיעה של עבירות המס ב״ציבור בכללותו״. כן נטען כי מתעוררת בעניין זה שאלה בדבר ביצוע עבירות מס על-ידי מי שאינו הבעלים של העסק, במסגרתו בוצעו העבירות ובאשר למדיניות הענישה הראויה בעבירות המבוצעות על רקע מצוקה כלכלית, לרבות במצב בו לא הוסר המחדל מטעמים אלו. כן נטען ביחס לאי ההתערבות בקנס שהוטל על המבקש, והמלצת תסקיר שירות המבחן. כל זאת לצד חזרה על נסיבותיו האישיות של המבקש, והתנהלותו בגדרי ההליך הפלילי.
7.לאחר עיון ושקילת טענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
8.הלכה פסוקה היא כי בקשה לרשות ערעור ב'גלגול שלישי' שמורה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי צדק חמור (רע"פ 4963/22 מנשירוב נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (21.07.2022)). חרף טענות המבקש בנדון, מצאתי כי הבקשה שלפניי נטועה בעניינו הפרטני בלבד, והיא מהווה, ברובה, חזרה על הטענות שהועלו בפני בתי המשפט דלמטה, שהוכרע כדבעי. לשון אחר, אין בנמצא 'שאלה עקרונית' כלל, אלא ערעור על אופן יישום הדין – דבר שממילא לא מצדיק דיון במסגרת גלגול שלישי, גם אם נפלה טעות בהקשר זה (רע"פ 1396/23 אילקנייב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (20.02.2023)). למען הסר ספק יובהר, כי גם עיוות דין או אי צדק חמור לא מצאתי במקרה זה.
9.אשר לטענות שעניינן חומרת עונשו ואופן ריצוי העונש. כידוע, כאשר נטען כי יש ליתן רשות ערעור בשל חומרת העונש, על הטוען להוכיח כי העונש שנגזר עליו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, או הראויה, במקרים דומים (ע"פ 5757/22 כמיסה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (01.09.2022)); המבקש לא עמד בנטל זה. יתרה מכך, אף אם עונשו של המבקש היה עומד על תשעה חודשי מאסר בפועל, אופן ריצוי המאסר לא המצדיק, כשלעצמו, מתן רשות לערער, שהרי – הכלל הוא כי האפשרות לריצות מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות, אינה זכות קנויה (רע״פ 551/23 אוזמו נ׳ מדינת ישראל, פסקה 7 (30.01.2023)). אשר להמלצות שירות המבחן, אלו אינן מחייבות את בתי המשפט, ששיקולי הענישה שעליו לשקול רחבים יותר מאלו שעל שירות המבחן לשקול וכוללים שיקולים נוספים. אשר על כן, גם סטייה מהמלצת שירות המבחן, לא מצדיקה, ככלל, מתן רשות ערעור (רע"פ 765/14 אחרינו נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (13.03.2014)).
לסיום. בפסיקתו עמד בית משפט זה על כך שעבירות שעניינן הונאת רשויות המס טומנות בחובן פגיעה בקופה הציבורית ובעיקרון השוויון בנשיאה בנטל המס. כן נקבע, כי על אף שניתן להצביע על מנעד רחב של עונשים בגין עבירות אלו, המגמה פסיקתית נוטה לכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ובכך פוגעים בחברה הישראלית כולה (ראו דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 245, 252 (2004); דברי השופט י׳ עמית בע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (05.03.2013); ודברי השופט א' רובינשטיין, ברע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל, פסקה יא (03.11.2010)). בענייננו, כמו במקרים אחרים, העבירות נעשו בסכומי כסף לא מבוטלים ואופן ביצוען מעיד על תכנון מוקדם ותחכום אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בשימוש בעוסק מורשה שלא על שמו של המבקש. דבר ממנו הוא מנסה להיבנות.
10.סוף דבר: בנתון לאמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. בהמשך להחלטתי מיום 28.02.2024 – המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 14.04.2024 עד השעה 10:00 בבית המעצר קישון או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.
ניתנה
היום, ז' באדר ב התשפ"ד (17.3.2024).
ש ו פ ט