רע"פ 4963/22דוד מנשירוב נ. מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה מ' ברנט וכב' השופטים ש' בורנשטין ו- י' טויסטר ישראלי ) בעפ"ג 29874-03-22 מיום 26.06.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ד' קלייטמן ) בת"פ 62076-06-20 מיום 06.02.2022.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע בהתאם להודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, ביום 18.06.2020 שהה המבקש ביחד עם אחיו (להלן: האח ) ואנשים נוספים במועדון "הקאסה 61" בפתח תקווה (להלן: המועדון ). באותו מועד שהה גם המתלונן במועדון עם יחד עם חבריו (להלן: החברים ).

2.

בשעה 02:23, לערך, התפתחה במועדון קטטה רבת משתתפים. בהמשך, הלך האח ביחד עם האנשים הנוספים לחניון, כשבאותן נסיבות הלכו אחריהם המתלונן והחברים. המתלונן והחברים החלו לרוץ אחר האח ולתקוף אותו כשבידי המתלונן ואחד החברים פרופיל אלומיניום (להלן: המוט ). האח הוציא אלת עץ מרכבו, כשבמקביל החל המבקש לרוץ במורד החניון לכיוון ההתקהלות. המבקש והאח דלקו אחר המתלונן וחבריו, כשבידו של האח האלה, בידם של המתלונן והחבר הנוסף מוט ובידו של המבקש סכין.

3.

לאחר מרדף המבקש והאח השיגו את המתלונן ובעת ששכב שרוע על הארץ הכה אותו המבקש בבעיטות ואגרופים. המתלונן משך את האלה מידו של האח ודקר אותו באמצעות סכין. בתגובה לכך, היכה המבקש את המתלונן באגרופים כשבידו סכין. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן פצע דקירה שטחי באורך 2 ס"מ בחזה, אשר הצריך תפירה.

4.

לאור האמור, הוגש כתב אישום כנגד המבקש ואף החלו להישמע הוכחות בבית משפט השלום, אם כי לאחר ששמעו הצדדים את הערות בית המשפט, תוקן כתב האישום באופן משמעותי, והמבקש הודה במיוחס לו שם כאמור בפסקה 1 לעיל.

5.

במסגרת טיעוני הצדדים לעונש טען בא כוח המבקש כי יש לזכות את מרשו מהמיוחס לו בהתאם לדוקטרינת ההגנה מן הצדק הקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. זאת, בשל אכיפה בררנית מצד המשיבה, אשר לא הגישה כתב אישום נגד המתלונן וחבריו, שיזמו את האירוע מושא כתב האישום. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש, על אף שראה "צדק רב בדבריו", בציינו כי טענת הגנה מן הצדק הינה טענה מקדמית, ואילו המבקש כבר הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון. בנסיבות אלה, בית משפט השלום קבע כי לא ניתן לזכות את המבקש מהמיוחס לו, אך כי יש לקחת את התנהלות המשיבה בחשבון בעת קביעת עונשו.

6.

בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 3 לבין 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בציינו את חומרת העבירה בה הורשע המבקש, נסיבות ביצועה ופגיעתה בערכים מוגנים. בקביעת העונש בגדרי המתחם שקל בית המשפט את עברו הפלילי של המבקש – הכולל 6 הרשעות קודמות, כשהאחרונה מהן בגין אירוע ירי – וכן את העובדה שנגד המתלונן וחבריו לא הוגש כתב אישום. בהתאם לכך, בית המשפט השית על המבקש עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה שנקבע – 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לצד עונשים נלווים.

7.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום. במסגרת ערעורו טען המבקש כי לאור האכיפה הבררנית מצד המשיבה היה על בית משפט השלום להסתפק בהשתת עונש של מאסר מותנה. לצורך שלמות התמונה יוער, כי בית המשפט המחוזי הורה לבא כוח המשיבה לספק הסבר מדוע לא הוגש כתב אישום נגד המתלונן וחבריו. בהתאם לכך, הגישה המשיבה הודעה ובה ציינה כי לא הוגש כתב אישום נגד המתלונן וחבריו עקב מסד ראייתי חסר. זאת ועוד, צוין כי "בשל טעמים טכניים הנעוצים בעובדה כי תיק החקירה נדרש לצורך ניהול ההליך הנוכחי ונוכח ההתפתחויות המרובות בו, לא עלה בידי המאשימה לבחון כנדרש את המסד הראייתי כנגד המתלונן". לבסוף ציינה המשיבה, כי טרם נסגר התיק נגד המתלונן.

8.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בנמקו כי העונש שנגזר עליו "מאזן נכונה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין וטענת ההגנה מן הצדק הביאה להשתת עונש קל ביותר...".

9.

המבקש לא השלים עם פסק דין זה, והגיש בקשה למתן רשות ערעור ויחד עמה בקשה לעיכוב ביצוע עונשו. הן הבקשות שלפניי.

נימוקי הבקשה

10.

במסגרת בקשתו משיג המבקש על התנהלות המשיבה, וחוזר הוא על טענתו להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. לטעמו, יש באי הגשת כתב אישום נגד המתלונן וחבריו משום פגיעה בעיקרון השוויון והפלייתו. נוכח זאת, טוען המבקש כי יש לבטל את רכיב המאסר לריצוי בפועל מהעונש שהושת עליו, ולחלופין, להמתין להחלטת המשיבה בעניין הגשת כתב אישום נגד המתלונן וחבריו טרם מתן החלטה בעניינו.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

12.

בפתח הדברים יוער, כי יש להצר על כך שהמבקש בחר להגיש את בקשתו היום, יום חמישי ה-21.07.2022, כאשר המועד לתחילת ריצוי עונשו נקבע ליום ראשון הקרוב ה-24.07.2022. זאת, כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן כבר ביום 26.06.2022.

13.

הלכה היא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול השלישי" שמורה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 3679/22 סלע נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (02.06.2022); רע"פ 3653/22 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (06.06.2022)). זאת ועוד, כאשר הבקשה נסובה על חומרת העונש כשלעצמה, לא תינתן רשות ערעור אלא כאשר העונש שנגזר על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (ע"פ 4121/22 סנדוקה נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (21.06.2022)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלה, ודי בכך כדי לדחות אותה .

14.

טענותיו של המערער נטועות עמוק בתוך דלת אמותיו של עניינו הפרטני, כאשר לכולן ניתנה תשובה מנומקת ומפורטת על ידי שתי ערכאות שיפוטיות. ברי, כי טענות הנוגעות לאופן יישומם של מבחנים אשר נקבעו בהלכה אינן מצדיקות, כשלעצמן, מתן רשות ערעור (השוו: רע"פ 6091/11 פלוני נ' התובע הצבאי הראשי , פסקה 7 (27.02.2012); רע"פ 861/14 נחום נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (22.11.2015)). בנסיבות העניין, כאמור, לא מצאתי כי עולה חשש לעיוות דין, כי נגרם למבקש אי צדק חמור או כי הוטל עליו עונש אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

15.

מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

16.

העונש שהושת על המבקש אינו חורג מהסכמת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי במסגרת הסדר הטיעון, והמבקש אף אינו טוען לכך. על כך יש להוסיף, כי שתי ערכאות דלמטה נתנו דעתן לעניינו של המבקש; וכי בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לסטות מהעונש שקבע בית משפט השלום, שכאמור, עמד ברף הנמוך ביותר של מתחם הענישה. נוכח זאת, ונוכח חומרת מעשיו של המבקש ועברו הפלילי הנרחב, איני סבור כי יש מקום להתערב בעונש שהושת עליו.

17.

סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות מפקדת מחוז מרכז, ביום 24.07.2022 בשעה 08:00, כשבידו תעודת זהות, לצורך קליטה והצבה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.06.2022.

עותק מהחלטה זו יומצא לממונה על עבודות שירות.