פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
1689/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יגאל אוראל (קרסיק)
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בבאר שבע
מיום 14.1.09 בע"פ 5508/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל – נשיא, נ'
הנדל
– סג"נ ור' יפה-כ"ץ
בשם המבקש:
עו"ד שי רודה
בשם המשיבה:
עו"ד יורם הירשברג
החלטה
נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשקלון (תיק פלילי 511/06) בגין 4 עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן:
פקודת מס הכנסה ); 4 עבירות של שימוש בעורמה ותחבולה כדי להעלים מס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; 3 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים, לפי סעיף 117(3)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ); 4 עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיך 220(4) לפקודת מס הכנסה; 48 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת בדו"ח, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף; ועבירה של אי הגשת דו"ח שנתי לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה.
כתב האישום המתוקן הקיף חמישה אישומים שנגעו לשנות המס 2004-2000, כאשר בכל אחת משנים אלו ביצע המבקש שורה ארוכה של עבירות מס תוך שהוא משמיט חלק ניכר מהכנסותיו וכל זאת במטרה להעלים תשלומי מס. סך הכול השמיט המבקש על פי כתב האישום מהדוחות השנתיים ומספרי חשבונותיו סכום של 1,669,675 ש"ח ללא מע"מ, וכן לא דיווח ולא שילם סכום מע"מ של 290,622 ש"ח. יש לציין כי המבקש לא הסיר את מחדליו אף בחלקם עד היום.
ביום 2.7.2007, הרשיע בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ר' בן-יוסף ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. כמו כן הופנה המבקש לשירות המבחן על מנת שיכין תסקיר בעניינו.
ביום 10.1.2008 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ובו צוין כי המבקש מבין את חומרת מעשיו ונקלע אליהם עקב נסיבות אישיות וכלכליות קשות שהובילו לתחושת דחק מתמשכת. צוין כי המבקש מבין את חומרתם של מעשיו ומשמעותם הפלילית. לפיכך ולאור הנזק העלול להיגרם לו ולמשפחתו במידה וייאסר, המליץ שירות המבחן על ענישה במסגרת עבודות שירות וכן ענישה מותנית ארוכת טווח.
ביום 9.9.2008 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ד' חסדאי ). בית המשפט, בגזר דין מפורט, בחן את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען ופרס את ההלכות הנוגעות לעבריינות כלכלית, ועבירות מיסים ואת כך שדרך כלל יש ליתן משקל ניכר לאינטרס הציבורי בעבירות אלו ולהשית על העבריין עונש משמעותי של מאסר בפועל. יחד עם זאת, בחן בית המשפט גם את כך שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום, את היעדר העבר הפלילי ואת נסיבותיו האישיות כשם שעלו מתסקיר שירות המבחן. בשקלול הדברים החליט בית המשפט כי יש מקום להקל עימו באופן יחסי אך יחד עם זאת חובה להשית עליו מאסר בפועל. לפיכך השית הוא עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 90,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.
המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 5508/08). ביום 14.1.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל , כבוד סגן הנשיא נ' הנדל וכבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ ), בגדרו נדחה הערעור. בית המשפט ציין את נסיבותיו הקשות של המבקש, אשר בנו הפעוט נפטר ודירת מגוריו נמכרה בהוצאה לפועל עקב החובות להם נקלע. חרף זאת, נקבע כי בית משפט השלום הקל עימו באופן משמעותי וכי אין מקום להקלה נוספת בהתחשב בעבירות בהן הורשע.
מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה שב בא כוח המבקש וטוען, כי נסיבותיו האישיות החריגות של המבקש ונסיבות ביצוע העבירות על ידו, כמו גם המלצת שירות המבחן בתסקיר שהוגש, מצדיקות הקלה נוספת בעונשו כך שהעונש יקוצר ויבוצע בעבודות שירות.
מנגד טוען בא כוח המשיבה כי אין העניין בא בגדר המקרים בהם ניתנת רשות לערער בפני ערכאה זו באשר הבקשה מופנית כנגד חומרת העונש בלבד. לגופו של עניין נטען כי בית משפט השלום ערך איזון בין נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, והמלצת שירות המבחן לבין חומרת העבירות, פרק הזמן הממושך בו נעשו, וכי המבקש לא הסיר את מחדליו, ומצא להקל עימו באופן יחסי והשית עליו מאסר בפועל. בנסיבות אלו נטען כי כשם שקבע בית המשפט
המחוזי, אין מקום להקלה נוספת עם המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין בבקשה שבפני, המושתת על נסיבותיו האישיות של המבקש, משום סוגיה שכזו. יתרה מכך, טענות בנוגע לחומרת העונש, אינן מקימות דרך כלל עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. די בסיבות אלו בלבד, כדי לדחות את הבקשה.
מעבר לנדרש אוסיף כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. נקבע כבר פעמים רבות, כי פגיעתן הקשה של עבירות המס, הקלות היחסית לבצע עבירות ממין אלו והקושי לאתר את ביצוען, מחייבים מתן משקל מכריע ברוב המקרים לאינטרס הציבורי, בהרתעה אפקטיבית על המשקל שיינתן לנסיבותיו הספציפיות של העבריין. חרף זאת
ברי כי אין להתעלם מנסיבות המקרה הקונקרטיות ולהתאים את הענישה וחומרתה לפרט העומד לדין. במקרה דנן, בית משפט השלום, בחן בקפידה, הן את האינטרס הציבורי והן את אותן נסיבות אישיות של המבקש. משכך, חרף חומרתן של העבירות, פרק הזמן הממושך בו בוצעו, מספרן הרב, והעובדה כי המחדל לא הוסר על ידי המבקש, בחר בית המשפט להקל עם המבקש באופן יחסי. בנסיבות אלו, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להקלה נוספת בעונשו של המבקש ואין מקום להתערבותי בקביעתו זו.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
החלטתי מיום 23.2.09 לעיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת. על המבקש להתייצב עד ליום 14.6.09 בשעה 09:00, במשטרת אשקלון לשם ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט"ז באייר התשס"ט (10.5.2009).
ש ו פ ט