פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 171/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ראובן טקו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט
המחוזי בירושלים בע"פ 9781/05, מיום 30.11.05 שניתן על ידי כב' השופט ע'
חבש
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
כנגד המבקש הוגשו לבית-המשפט לתעבורה בירושלים שני כתבי אישום, שהדיון בהם אוחד, ולפיהם נהג המבקש ברכב מבלי שהיה מורשה לנהוג בו, שכן רשיונו פקע, ולפיכך עבר על הוראות סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961.
המבקש הודה בעובדות כתבי האישום, אך הסביר, כי רישיונו אינו חודש משום שלא שילם את הקנסות שהוטלו עליו במשך השנים לאחר שעבר עבירות תעבורה, שכן ידו אינה משגת מלשלם את הקנסות שהלכו ותפחו ולפיכך לעולם לא יוכל לזכות ברשיון נהיגה. המבקש טען, כי רשות הרישוי אינה מוסמכת לשלול את זכותו לנהוג אם לא שילם קנסותיו, אלא רק אם יימצא בלתי כשיר לנהוג. למעשה, השיג המבקש על חוקיות תקנה 172ב' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: התקנות), מכוחה לא חידשה הרשות את רישיון הנהיגה שלו וביקש להענישו בדרך אחרת זולת שלילת רישיונו בגין אי תשלום הקנסות.
בית-המשפט לתעבורה (כב' השופט א' חן) הרשיע את המבקש על-פי הודאתו וקנס אותו בסך של 500 ש"ח. בית המשפט התייחס לטענתו של המבקש וקבע, כי מן הבחינה הציבורית "ראוי שלא לחדש רשיון נהיגה של נהגים אשר ביצעו עבירות תעבורה... כאשר אותם נהגים לא שילמו את הקנסות אשר הוטלו עליהם בעקבות ביצוע אותן עבירות", ואולם יתכן וראוי ליצור מנגנון, לפיו יוכל נאשם לכפר על מעשיו ולשלם חובו לחברה בדרך אחרת במקום לשלם קנס כספי.
על גזר-הדין של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בית- המשפט המחוזי (כב' השופט ע' חבש) דחה את הערעור בקובעו, כי לנימוקי המבקש אין קשר להליך של ערעור פלילי וכי הוא אינו טוען למעשה כנגד גובה הקנס שהושת עליו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי טענות המבקש, הנוגעות לחוקיות תקנה 172ב' לתקנות, מקומן להתברר במסגרת עתירה מנהלית. לפיכך דחה, כאמור, את הערעור.
מכאן הבקשה שבפניי, בה חוזר המבקש על טענותיו לעניין אי חוקיות תקנה 172ב' לתקנות.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אכן, כפי שקבע בית-המשפט לתעבורה, המבקש מעורר קושי המצריך מחשבה מצד המחוקק, ובית המשפט אף שלח את הכרעת הדין ליועצת המשפטית של משרד התחבורה. ואולם, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, הדרך לתקיפת חוקיותה של תקנה אינה יכולה להיעשות במסגרתו של הליך פלילי, בו הורשע המבקש לאור הודאתו בכך שנהג ללא רישיון תקף ועונשו נגזר כדין, ועל כך למעשה אין הוא חולק. בנסיבות אלה, אין בידי להיענות לבקשת המבקש לאפשר לו לערער על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, שכן המבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי הראויה להידון במסגרתו של הליך פלילי.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, טז' באייר תשס"ו
(14.5.06).
ש ו פ ט