פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1715/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
לירן כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט
ר' בן-יוסף
) מתאריך
19.02.2015 ב-עפ"ת 6804-02-15
בשם המבקש: עו"ד
אבי אזולאי
בשם המשיבה: עו"ד
סיגל בלום
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף ), ב-ע"פ 6804-02-15, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' סעדון ), ב-תת"ע 1735-02-14.
בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, אשר הושת על המבקש. בהקשר זה הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור, והוריתי כי רכיב הפסילה יעוכב עד למתן החלטה אחרת.
להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.
תמצית הרקע העובדתי
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3), ו-39א ל פקודת התעבורה
[נוסח חדש], התשכ"א-1961 , ותקנה 169א ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 .
3.
לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.11.2013, המבקש נהג בעיר תל אביב-יפו בהיותו שיכור, וכש בגופו היה בעת עריכת בדיקת הנשיפה, אלכוהול בריכוז של 620 מק"ג לליטר אוויר נשוף .
4.
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות, והשית עליו את העונשים הבאים: קנס בסך של 2,000 ש"ח, 30 חודשי פסילה בפועל מלקבל, או מלהחזיק רישיון נהיגה (להלן: רכיב הפסילה ), ו-5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור על העבירה שבה הורשע או עבירות של נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
5.
המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי הנכבד. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על שני חלקיו. בית המשפט הנכבד לא ראה לסטות מממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה, וקבע כי הכרעת הדין נשענת על אדנים מוצקים ואין מקום להתערב בה.
אשר לגזר הדין בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המדובר בגזר דין ראוי וכי לא נמצאה עילה להתערב בו, בשים לב לכמות האלכוהול הרבה שנמצאה אצל המבקש, ולנוכח עברו התעבורתי המכביד.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור ותגובת המשיבה
6.
בבקשה למתן רשות ערעור – המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בקובעו כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. לטענת המבקש – בית המשפט לתעבורה לא נתן את הדעת לכלל הראיות שהונחו בפניו ולא התמודד עם סתירות שנתגלו בהן. עוד נטען, כי בית המשפט לתעבורה שגה בכך שביכר את גרסתם של עדי התביעה על פני עדותו שלו. בנוסף, המבקש מלין על חומרת העונש שהושת עליו.
7.
בתגובתה, המשיבה טענה כי הבקשה איננה עומדת באמות המידה, אשר הותוו לצורך מתן רשות ערעור, בשים לב לכך שערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדה וממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. עוד נטען, כי העונש שהושת על המבקש, איננו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים כגון דא וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה, ובתגובת המשיבה לבקשה הנני סבור כי דין הבקשה להידחות . אנמק הדברים להלן.
9.
הבקשה אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור. היא איננה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל, או רחבת היקף, אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לה. כמו-כן לא ניכר חשש מפני עיוות דין, או אי-צדק אשר נגרם למבקש (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה )), ולא מצאתי כי מתגלה בפסק הדין, מושא הבקשה, אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 6487/12
דביר נ' מדינת ישראל (15.07.2013); רע"פ 8531/15
עליה נ' מדינת ישראל
(14.12.2015) (להלן:
עניין
עליה )).
מעבר לכך – חלק נכבד מהבקשה שלפני עניינה בחומרת העונש, אשר הושת על המבקש. בהקשר זה, נקבע, כי לא תינתן רשות לערער ב "גלגול שלישי" על חומרת העונש, אלא במקרים בהם קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות
( עניין עליה; רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.08.2009); רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל
(29.6.2014)). בענייננו, העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא, ובוודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית ממדינות זו, בשים לב לעובדה שהמבקש הורשע בעבירה שלצידה עונש מינימום של 24 חודשי פסילה, ולנוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש (הכולל 28 הרשעות קודמות) .
די בטעמים אלו, כשלעצמם, כדי לדחות את הבקשה שלפני.
10.
אף לגופו של עניין – טענותיו של המבקש, המפורטות בבקשה על 81 סעיפיה, עוסקות בעניינו הפרטני, ועיקרן בתקיפת ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, על יסוד התרשמותה מראיות ומעדויות שהונחו ונשמעו בפניה. בית המשפט לתעבורה דן בהרחבה בטענותיו של המבקש ומצא לדחות, בפסק דין מפורט, את גרסתו, שלפיה פלטי "הינשוף" שעל יסודם, בין היתר, הוגש כתב האישום נגדו, ושעליהם הופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של המבקש – אינם שייכים לבדיקה שנעשתה לו. זאת עשתה הערכאה הדיונית הנכבדה, על יסוד: סתירות פנימיות שנמצאו בגרסתו של המבקש, סתירות בין גרסתו של המבקש לגרסת רעייתו, העובדה כי המבקש לא חלק על תקינות מכשיר "הינשוף" שבו נבדק (לרבות תקינות השעון הפנימי שלו), וראיות נסיבתיות אחרות, בהן: הודאתו של המבקש בשתיית 3 כוסות בירה במהלך השעות שקדמו לביצוע בדיקת הנשיפה, העובדה שלא היתה שנויה במחלוקת שלפיה מפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול "קל" בעת שעוכב, כישלונו בשניים ממבחני "בדיקת המאפיינים", והתרשמותו של עורך הבדיקה כי המבקש מצוי בהשפעת אלכוהול "קלה".
בית המשפט המחוזי הנכבד בחן, אף הוא, את טענותיו של המבקש – ולא מצא מקום לשנות מקביעותיה של הערכאה הדיונית, והוסיף וקבע כי ה"הרשעה בדין במקרה זה, מעוגנת היטב ואין להתערב בה".
11.
בנסיבות הנ"ל, לא מצאתי מקום להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן המדובר בטענות המופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לתעבורה, וכפי שציינתי ב-רע"פ 8826/15 שליימוביץ' נ' מדינת ישראל (27.1.2016): "לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים כגון דא, שכן הערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מן העדים שהופיעו לפניה, וביכולתה לתוּר נאמנה אחר אותות האמת" . (ראו גם: רע"פ 4150/15 בר כוכבא נ' מדינת ישראל (18.6.2015); רע"פ 4844/15 גלבוע נ' מדינת ישראל
(16.7.2015); רע"פ 3319/15 שקיראת נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (20.7.2015)).
דברים אלו יפים מקל וחומר, כאשר מדובר בהשגות על קביעות עובדתיות ב" גלגול שלישי ".
12.
אשר על כן , בקשת רשות הערעור נדחית . עיכוב הביצוע ביחס לרכיב הפסילה – מבוטל איפוא .
ניתנה היום, י"ט
באדר א התשע"ו (28.2.2016).
ש
ו פ ט