רע"פ 172/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים א' אליקים , ס"נ, ת' נאות פרי ו א' פורת ) אשר ניתן ביום 10.12.2020 בעפ"ג 34663-06-20, ואשר קיבל, ברוב דעות, את ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום חיפה (השופטת הבכירה א' קנטור ) אשר ניתן ביום 11.5.2020 בת"פ 12715-01-19 ואשר השית על המבקש, לצדו של צו מבחן, שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. בקבלו את ערעור המדינה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך השארת יתר רכיבי גזר הדין על כנם.

2.

פסקי הדין קמא מבוססים על הודאת המבקש בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, אשר נמסרה במסגרת הסדר טיעון.

3.

לטענת המבקש, מקרהו הוא מקרה ייחודי בשל השלכות ההרשעה על רישיונו לעסוק ברפואה, וכפועל יוצא מכך, על יכולתו לפרנס את בני משפחתו שכוללים בן בעל צרכים מיוחדים. כמו כן טוען המבקש, כי בהסדר הטיעון שנעשה עמו הכירה המדינה בכך "כי קיימת האפשרות של סיום התיק ללא הרשעה" וכי פסק דינם של שופטי הרוב של בית המשפט המחוזי לוקה ב"טעויות עובדתיות ומשפטיות קרדינליות". המבקש סבור כי טעמים אלה מצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

4.

סברה זו איננה נכונה. הלכה היא עמנו, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד: אלו שמעלים לדיון סוגיה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואלו שמעלים חשש ממשי כי למבקש נגרם עיוות דין מהותי או חוסר צדק קיצוני היורד לשורש העניין (ראו, למשל: רע"פ 867/18 נתאי נ' מדינת ישראל (4.2.2018); רע"פ 3695/20 חן נ' מדינת ישראל (22.6.2020); וכן רע"פ 4081/20 טבדידישווילי נ' מדינת ישראל (19.07.2020)).

5.

המקרה דנן איננו כזה. כפי שצוין על ידי הערכאות קמא בהקשרו של המבקש, החלטה בדבר הרשעתו או אי הרשעתו של נאשם אשר נמצא אשם בביצוע עבירה נטועה, רוב-רובה, בנסיבותיהם של אותו נאשם ושל מקרהו – זאת, בין היתר, מאחר שמדובר בחריג לכלל שמחייב את הרשעתו (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(2) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב ), וכן רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי , פסקאות 18-17 (10.9.2013)). מטעם פשוט זה, לא ניתן לסווג את המקרה דנן כמקרה שמעלה לדיון סוגיה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש.

6.

המבקש טוען לעיוות דין שנגרם לו עקב טעות חמורה שלדבריו נפלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק דין זה נכתב כי הרשעת המבקש בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין מבוססת על הודאתו בכך שהחזיק במחשביו האישיים 129 קבצים בעלי תוכן פורנוגרפי אשר מציג אקטים מיניים המבוצעים בילדים ועל ידי ילדים, ובנוסף 120 תמונות ו-9 סרטונים אשר מציגים תוכן דומה – זאת, בשעה שכתב האישום בו הודה המבקש מאשימו בהחזקת 129 קבצי מחשב כאמור, כמספר כולל . אכן נראה שמדובר בטעות אשר מתועדת בפסקאות 1 ו-7 לפסק דינו של אחד משופטי הרוב של בית המשפט המחוזי, ס"נ אליקים .

7.

דא עקא, ס"נ אליקים סבר כי יש מקום לקבל את ערעור המדינה גם מטעם אחר, עצמאי לחלוטין, שעניינו חומרת העבירה בה הורשע המבקש, אשר מחייבת הרשעה כמעט בכל מקרה ומקרה (ראו: החלטת השופט ג' קרא ברע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל (4.7.2019); וכן החלטת השופט א' א' לוי ברע"פ 3890/09 מור נ' מדינת ישראל (17.5.2009)). לטעם זה הצטרפה השופטת נאות פרי , וכך נוצר הרוב אשר תמך בקבלת ערעורה של המדינה. הווה אומר: ערעור המדינה התקבל לא בשל הכמות הלא נכונה של חומר התועבה אשר צויינה בפסק דינו של ס"נ אליקים , אלא מסיבה אחרת, משפטית במהותה: הטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה בגין המעשים שבוצעו על ידי המבקש איננה תואמת את הדרישה שאין בלתה – אשר נקבעה בהלכת כתב – כי העבירה בה נמצא הנאשם אשם היא מהסוג ש"מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה." (ראו הלכת כתב , פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ד' דורנר ).

8.

יתרה מכך: פסק דינו של בית משפט השלום, שכאמור הורה על אי הרשעתו של המבקש, מבוסס על ההנחה השגויה לפיה "אם המאשימה לא היתה סבורה שהתיק מתאים למתחם הכולל גם אי הרשעה, לא היתה מסכימה להגיע להסדר [הטיעון]" (ראו: סוף פסקה 57 לפסק דינו של בית משפט השלום). כפי שצויין בצדק על ידי בית המשפט המחוזי, הסדר הטיעון קבע במפורש כי "עמדת המאשימה היא בכל מקרה הרשעה" (ראו: פסקה 5 לפסק דינו של ס"נ אליקים ). תיקון זה של הטעות שנפלה בפסק דינו של בית משפט השלום היווה אחד מהשיקולים אשר הובילו את ס"נ אליקים להחלטה לקבל את ערעור המדינה.

9.

מטעמים אלה, אין כל ממש בטענות המבקש אשר מלינות על עיוות דין ועל "טעויות קרדינליות" שכביכול נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. החזקת 129 קבצי מחשב אשר מכילים בתוכם חומרים פדופיליים איננה "רק" עבירה פלילית ומעשה שדבק בו קלון מוסרי. מדובר במעשה שמעצים את הביקוש לחומרים פדופיליים, וכפועל יוצא מכך מעצים את ההיצע של חומרים אלה ואת הפגיעה האנושה בילדים אשר נובעת מכך. לפי אמות המידה שנקבעו בהלכת כתב , החריג שמאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם אשר נמצא אשם בעבירה כאמור הוא צר ביותר. כפי שבצדק קבעו שופטי הרוב של בית המשפט המחוזי, מידותיו הצרות של חריג זה אינן יכולות להכיל את מעשיו החמורים של המבקש.

10.

בטרם אסיים, אציין את המובן מאליו: העובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום אינה מהווה, כשלעצמה, עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 2782/18 איאד נ' קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון , פסקה 11 (27.5.2018) ; רע"פ 4753/16 זייד נ' מדינת ישראל (26.6.2016); ורע"פ 4547/14 שלום נ' המחלקה לחקירות שוטרים (9.7.2014)).

11.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.