פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1724/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 9.2.10 בע"פ 17548-02-09 שניתן על ידי
כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי וע' גרוסקופף
בשם המבקש:
עו"ד דוד ויניצקי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה בע"פ 17548-02-09 (כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ע' גרוסקופף ) מיום 9.2.2010, בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה בת"פ 1442-04 (כבוד השופטת ד' עטר ).
לבית משפט השלום בפתח-תקוה הוגש כתב אישום בו יוחסו למבקש, בעליה של חנות ממתקים וצעצועים, עבירות של מעשים מגונים בקטינות שטרם מלאו להן 14 שנים, לאחר שבמספר הזדמנויות שונות נגע בגופן עת אלו שהו בחנותו או בביתו. המבקש, שהודה בחלק מן המעשים שיוחסו לו, טען כי המתלוננות שגו בפירושם מאחר שמעשיו נעדרו כל כוונה מינית. באשר ליתר המעשים טען, כי המתלוננות ביקשו אך להעליל עליו וזאת כחלק ממסע הכפשה המתנהל כנגדו. בית משפט השלום, שביכר את גרסת המתלוננות על פני זו של המבקש, הרשיעו במיוחס לו. בעקבות כך, נידון המבקש ל-40 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי וכן חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסך 7,500 ש"ח.
המבקש ערער על פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, אשר ביום 9.2.2010 דחה את הערעור, למעט זיכויו מחמת הספק באחד מארבעת האישומים שבהם הורשע. בית המשפט המחוזי קבע כי בכל הנוגע לשאר האישומים צדק בית משפט השלום בקובעו כי מעשיו של המבקש נעשו לשם גירוי מיני וזאת לאור אופיים של המעשים, האמירות שליוו אותם, הקפדתו של המבקש שלא להודות בכל עובדה שמעידה במובהק על אופיים המיני של המעשים והצטברותם. השופט ע' גרוסקופף ציין כי לטעמו מדובר במקרה בעל אופי תקדימי ולכן התעורר בליבו חשש שיתכן והמבקש עשה את מעשיו מתוך משובה וקונדסאות ולא מתוך הלך נפש פלילי, אולם חשש זה אינו מטריד אותו עוד מכיוון שלאחר שמיעת הערעור אין לטעמו כל ספק סביר כי מעשיו של המבקש נעשו לשם סיפוק יצר מיני, ועל כן הם ראויים לכל גינוי ולענישה. באשר לעונש, קבע בית המשפט המחוזי כי לאור הזיכוי מהאישום השלישי יש מקום להפחית את עונשו ל-21 חודשי מאסר בפועל, וכן בוטל רכיב הפיצוי למתלוננת באישום זה. יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם.
מכאן הבקשה שלפניי.
המבקש טוען כי לאור אופיו התקדימי של המקרה קיימת הצדקה למתן רשות ערעור לבית משפט זה. לטענתו לא קיים תקדים להרשעה בעבירות של מעשים מגונים לגבי נגיעה באזורים שאינם אינטימיים. עוד הוא טוען מריבוי המקרים ניתן דווקא ללמוד על כך שלא היתה לו כל כוונה מינית, וכל מעשיו הם כתוצאה ממעשי משובה. כמו כן, לטענתו, מעשיו נעשו בפומבי כך שלא ניתן לייחס לו הלך נפש פלילי. יתר על כן, לטענתו, קיימים פערים גדולים בין האירועים בהם הורשע על פי כתב האישום לבין גרסת המתלוננות, ולשיטתו הוא הורשע במעשים אשר אף לגרסת המשיבה לא אירעו. לחילופין הוא טוען כי העונש אשר נגזר עליו הינו תקדימי וחמור ביותר.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי, חרף טענותיו של המבקש, אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001);
ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (לא פורסם, 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ , פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם, 10.3.2009); ע"א 331/08 פטל נ' אורי
(טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009) ;
ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2009); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב 1945 (2009)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. טענותיו של המבקש נדונו לעומק ובצורה יסודית ביותר על ידי שתי ערכאות ונדחו ברובם. כעת המבקש לא מעלה טענות חדשות, אלא חוזר על הטענות שנידונו והוכרעו בערכאות הקודמות, בעיקר על בסיס ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות.
כמו כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי לא קיים ספק סביר כי מעשיו של המבקש נעשו לשם סיפוק יצר מיני. כשלעצמי לא מצאתי בבקשה כל בסיס לשינוי ממסקנתו זו של בית המשפט המחוזי, אשר מבוססת כדבעי בחומר הראיות ובהלכה הפסוקה, כפי שפורט על ידי שתי ערכאות שיפוטיות. על כן המבקש לא הראה טעם מדוע בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' בניסן התש"ע (16.3.2010).
ש ו פ ט