רע"פ 174/05 מוריס ביטון נ. מדינת ישראל

1.

זו בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה אשר הוטל על המבקש על-ידי בית משפט השלום (השופטת א' שדמי), עד למועד שמיעת הבקשה לרשות ערעור אשר הגיש המבקש.

2.

המבקש הורשע על-ידי בית משפט השלום בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת שכרות, עבירות לפי סעיפים 38(1), 38 (2), 39א, 62(2) ו-62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), וכן לפי תקנות 26 (2) ו 169ו (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

3.

בית המשפט השלום גזר על המבקש את העונשים הבאים: קנס כספי או 20 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים (החל מיום 20.4.03), פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של תשעה חודשים, הפעלת עונש פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים וכן מאסר על תנאי למשך 8 חודשים.

4.

ערעורו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) נדחה, והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה.

5.

ביום 15.2.05 החלטתי כי הבקשה תידון בפני הרכב, בכל הנוגע להרשעה בעבירת הסירוב להיבדק בדיקת שכרות וכן בהרשעה בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, ככל שהרשעה זו נובעת מההרשעה בעבירת הסירוב להיבדק בדיקת שכרות. מועד שמיעת הבקשה נקבע ליום 12.7.05.

6.

על רקע החלטה זו, עותר המבקש לעיכוב ביצוע עונש הפסילה אשר הוטל עליו.

7.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

עונש הפסילה אשר הוטל על המבקש, בתוספת הפעלת עונש הפסילה על תנאי, הנו בן 42 חודשים. עד היום נשא המבקש ב-23 חודשי פסילה בלבד. גם אם תבוטל ההרשעה בגין הסירוב להיבדק בדיקת שכרות, ספק אם לזיכוי מהרשעה זו, תהא השלכה משמעותית על העונש נוכח הוראות סעיף 39א לפקודה הקובע עונש מינימום של שנתיים פסילה בגין נהיגה בשכרות. באשר לערעור על ההרשעה בנהיגה בשכרות, בהתחשב בכך כי הסירוב להיבדק בדיקת שכרות היה רק שיקול אחד מבין תשעה שיקולים שעל יסודם הורשע המערער בעבירה זו, נראה כי סיכויי הערעור בנקודה זו, אינם מצדיקים לעכב את ביצוע העונש.

9.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.