רע"פ 1746/13 מור רנגבר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 62525-01-13, כבוד השופט ר' בן יוסף ) מיום 14.2.2013.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציוד לתמרור, על פי תקנות 64(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף תקנה 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); בעבירה של נהיגה בקלות ראש, על פי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ועבירת נהיגה ללא תעודת ביטוח, על פי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו ביום 6.1.2013 (כבוד השופטת נ' פראג-לבוא ) בעבירת אי ציות לתמרור ובעבירת נהיגה בקלות ראש אולם זוכה מעבירת הנהיגה ללא ביטוח. על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.8.2010 נהג המבקש ברכב משא כאשר בסמוך לצומת אליה התקרב מוצב תמרור המסמן "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה". המבקש נכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה והתנגש בנהג אופנוע שנסע בדרך. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. כן צוין בכתב האישום כי המבקש נהג ברכבו ללא תעודת ביטוח רכב.

בהכרעת דינו, ציין בית משפט השלום כי המבקש הודה בהיותו בעל הרכב, בקרות התאונה, בנזקיה ובקיום התמרור בצומת. יחד עם זאת, הוא כפר במיקום בו נסע, בנהיגה בקלות ראש, באשמה לתאונה וכן בטווח שדה הראיה שהיה במקום. בית המשפט בחן את עדויות נהג האופנוע ובוחן התנועה וכן את עדות המבקש אשר לא הציג תמונות של רכבו להוכחת גרסתו כי נפגע בחלק האחורי של מכוניתו ולא בדופן שמאל. בית המשפט קבע כי מקובלת עליו גרסת המשיבה. זאת, לאחר שהמצא את עדותו של נהג האופנוע מהימנה, ונוכח קיומה של ראשית הודיה, שכן מיד לאחר התאונה הציע המבקש לנהג האופנוע פיצוי בסכום 100-200 ש"ח עבור הנזק. בהקשר זה בית המשפט נתן משקל גם לעדות בוחן התנועה אשר אישר את עמדת המשיבה. כמו כן צוין כי המבקש לא הביא תצלומים להוכחת הנזק שלטענתו נגרם לו בחלק האחורי של מכוניתו. בשל הצגת תעודת ביטוח תקפה, זוכה המבקש מעבירת נהיגה ללא ביטוח.

באותו היום, נגזר דינו של המבקש והוטל עליו קנס בסך 3,000 ש"ח; פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה למשך שישה חודשים; פסילה על תנאי מקבלת או החזקת רישיון נהיגה שאורכה שישה חודשים למשך שלוש שנים; הפעלת עונש פסילת רישיון למשך ארבעה חודשים במצטבר, כפי שנפסק בתיק 10726/09 וכן התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע במשך תקופה של שלוש שנים מביצוע עבירות של נהיגה בעת פסילה או להיות מעורב בתאונת דרכים שיש בה חבלה של ממש. בגזר דינו, שקל בית המשפט לחומרה את עברו התעבורתי של המבקש הכולל 16 הרשעות קודמות ובהן תאונת דרכים משנת 2008 וכאשר עומדת נגדו פסילה מותנית. בית המשפט ציין כי ככלל מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע המבקש כולל פסילה ממושכת בפועל, פסילה מותנית וכן קנס. יחד עם זאת, בית המשפט ציין את בקשת המבקש להתחשב בנסיבותיו האישות הכוללות את אחיינו, שהוא בעל מוגבלות הזקוק לסיועו.

על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי הוא נסוב סביב שאלות עובדתיות בהן לא נוהגת ערכאות הערעור להתערב. באשר לערעור על חומרת העונש, קבע בית המשפט כי לא ניתן לומר שבית משפט השלום טעה טעות קיצונית המצדיקה את התערבותו, בהתחשב בכך שמדובר בנהג בעל רישיון כעשר שנים ולחובתו 16 הרשעות קודמות בהן גרימת תאונה בגינה הוטל עליו עונש פסילה מותנה.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והיא שאלת הגורם האחראי על התאונה. לטענתו, הרשעתו מבוססת על עדות יחידה של נהג האופנוע. במסגרת זאת, לגישתו אין לתת כל משקל לעדות בוחן התנועה מאחר שהוא לא יצא לשטח ולא צילם את המקום. לטעמו, מקרה זה מצדיק התערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית וכן במסקנותיה המשפטיות. עוד טוען המבקש כי יש לקבל את בקשתו מטעמי צדק. בהקשר זה, מציין המבקש כי פרנסתו מקורה בשליחות רכובה וכי הוא מטפל באחיינו. על כן לטעמו היה על בית המשפט להפעיל את הפסילה המותנית בחופף לעונש שהוטל עליו ולא במצטבר.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או באם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף שהמבקש מנסה לעטות את טענותיו בלבוש כללי, אין ההליך מגלה שאלה כללית המצדיקה את בחינתו ב"גלגול שלישי" וכל טענותיו נוגעות לשאלות עובדתיות הנוגעות למקרהו הפרטני. בית משפט השלום בחן את טענותיו של המבקש, והרשיע אותו על בסיס הראיות שהוצגו בהליך. בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו של המבקש, ולא מצא מקום להתערבות בקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום (ויוזכר כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית, ראו ע"פ 7606/11 פלוני נ' מדינת ישראל (25.2.2013)). לא מצאתי כי ההליך מצדיק את בחינתן של הקביעות העובדתיות האמורות פעם שלישית, והוא אינו מעורר כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. בהמשך לכך, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקש חורג במידה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה, באופן המצדיק את בחינתו על ידי ערכאה שלישית. זאת בפרט נוכח העובדה ששתי הערכאות הקודמות שקלו את נסיבותיו האישיות של המבקש

סוף דבר, הבקשה נדחית.