פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1805/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שמיל שמחייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.2.11 בע"פ 9758-11-10 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ וב' בר-זיו
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד אודי גנון
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 9758-11-10 (כב וד השופטים ש' ברלינר – סגן נשיאה, י גריל – סגן נשיאה ו- ב' בר-זיו ) מיום 10.2.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בקריות (ת"פ
15324-03-10, כבוד השופטת ר' לאופר-חסון ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), לפי סעיפים 380+ 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 15.11.2008 תקף המבקש את אשתו (להלן: המתלוננת ) באופן שהכה בה מכת אגרוף בעינה הימנית וזאת לאחר שאביה סירב לתת לו כסף עבור הימורים.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו וביום 4.11.2010 הטיל עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. בגזר דינו התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן לפיה יש להטיל על המבקש עונש אשר יבהיר לו את הגבול בין אסור למותר ויפחית את רמת הסיכון שהוא מהווה לסביבתו. בית המשפט התייחס גם לחומרת העבירה ולנסיבות ביצועה.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור בקובעו כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי וכי לא מצא כל פגם אשר יצדיק את התערבותו בגזר הדין. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא מקום להפנות את המערער פעם נוספת לשירות המבחן.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי כתב האישום הוגש לפני כשנתיים ומאז הוא חזר להתגורר עם המתלוננת ונגמל מהימורים וכי נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה מצדיקות הקלה בעונש שהוטל עליו. עוד טוען המבקש כי התסקיר שהוגש לבית משפט השלום אינו משקף את המצב לאשורו, בין היתר כיוון שפקידת הסעד לא נפגשה עם המתלוננת, ולכן שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נענה לבקשתו להורות על הכנת תסקיר נוסף.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע בביצוע מעשי אלימות כנגד אשתו. ביחס לעבירות מסוג זה אמרתי בעבר כי: "תופעת האלימות בתוך המשפחה היא תופעה חמורה, ובמיוחד כאשר מדובר בגברים המכים את בנות זוגן, החשופות לאלימות נפשעת בביתן הן, דווקא מצד אלו הקרובים להם ביותר" (רע"פ 8279/08 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.10.2008). בית משפט השלום איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים ובכללם חומרת העבירה ונסיבות המקרה. לכן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה העונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם בנסיבות העניין מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנוסף, לא מצאתי מקום להתערב גם במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום במקרה זה להורות על הכנת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, א' באדר ב התשע"א (7.3.2011).
ש ו פ ט