רע"פ 8279/08 ראמז חיג'אזי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 1334/06) בגין עבירה של תקיפה סתם של בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש נהג להכות את אשתו, היא המתלוננת, בראשה ובפניה בפרק זמן של חמישה חודשים בהם התגוררו יחדיו. בעובדות כתב האישום מפורטים שלושה מקרים בהם תקף המבקש את המתלוננת: כחמישה חודשים עובר להגשת כתב האישום סטר המבקש בפניה של המתלוננת; כשלושה שבועות עובר לכתב האישום תקף המבקש את המתלוננת בכך שהכה אותה בפניה וכתוצאה מכך נפגעה בעיניה וראייתה טושטשה; וביום 28.1.2006, הוא יום הגשת כתב האישום, הכה המבקש את המתלוננת בגופה עת דרש ממנה לעזוב את הבית.

המבקש הודה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום אשר תוקן, על בסיס הסדר טיעון אליו הגיע עם המשיבה לפיו המבקש לא יורשע בעקבות הודאתו וכי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. עוד הוסכם כי במידה ושירות המבחן ימליץ על טיפול תסכים לכך המשיבה, כשבמקביל יטענו הצדדים באופן חופשי הן לעניין ההרשעה והן לעניין עונשו של המבקש.

ביום 16.1.2007 הוגש לבית משפט השלום תסקיר מאת שירות המבחן בו הומלץ שלא להרשיע את המבקש אלא להטיל עליו עונש של שירות למען הציבור והעמדתו תחת פיקוח שירות המבחן למשך שנה, בה ישולב בתוכנית טיפולית. בעקבות זאת, הדיון נדחה לשם בחינת התקדמות ההליך הטיפולי, תוך שהמבקש שוחרר למעצר בית בבית הוריו, לאחר עשרה חודשי מעצר בית מחוץ לכפרו. בתסקיר משלים שהוגש מטעם שירות המבחן הומלץ בשנית על עונש של שירות למען הציבור והמשך ההליך הטיפולי. שירות המבחן לא נקט עמדה ביחס לשאלת הרשעת המבקש על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את מועד הטיעונים לעונש ליום 10.7.2007 לצורך קבלת תסקיר משלים נוסף בו ידווח על התקדמות ההליך הטיפולי. מהתסקיר השלישי עלה כי המבקש אינו מפנים את התכנים העולים במסגרת הטיפול בו, אף כי הסיכוי להישנות התנהגות אלימה מצדו נמוכה במיוחד. אי לכך, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו להעמיד את המבקש תחת פיקוח שירות המבחן. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של שירות למען הציבור בהיקף של 200 שעות בנוסף לקנס ומאסר על תנאי.

ביום 16.12.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ל' יונג-גפר ) את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן, זאת על פי הודאתו. בית המשפט גזר על המבקש שנה מאסר בפועל, בניכוי חודשיים בהם היה נתון במעצר; שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות כלפי בן משפחה, לרבות בת זוג או בת זוג לשעבר; ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירת איומים. נוכח טיב מעשהו של המבקש כלפי אשתו, ראה לנכון בית המשפט להטיל עונש מאסר בפועל בניגוד לעמדת שירות המבחן.

על הכרעת הדין וגזר הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1315/07). בעקבות מכתב שהוגש לבית המשפט מלשכת הרווחה בכפרו של המבקש, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר עדכני בעניינו. בתסקיר שהוגש ביום 8.4.2008 ציין שירות המבחן כי המבקש רציני בכוונתו לשקם את חייו עם המתלוננת והמליץ על העמדתו של המבקש לתקופת מבחן בת שנה תחת פיקוח שירות המבחן. בעקבות העלאת טענה מאת המשיבה כי מהתסקיר האחרון לא עולה ששירות המבחן יצר קשר עם המתלוננת במהלך עריכתו, המליץ בית המשפט, בהסכמת המשיבה, כי ייערך תסקיר חמישי בעניינו של המבקש. מתסקיר זה עלה כי הליך הגישור בין המבקש למתלוננת כשל ושהמתלוננת חוששת מפני המבקש. כמו כן, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו להעמיד את המבקש תחת פיקוחו לתקופה של שנה כיוון שהמבקש אינו נמצא בקשר קבוע עם גורמי הרווחה בכפרו. לבסוף, חזר שירות המבחן על המלצתו להטיל על המבקש עונש של שירות למען הציבור.

בדיון לפני בית המשפט המחוזי ביום 9.9.2008 חזר בו בא כוח המבקש מערעורו על הכרעת הדין ומיקד את טענותיו בעניין גזר הדין בלבד. בית המשפט (כבוד השופטים א' הלמן , ש' אטרש ו- א' קולה ) דחה את הערעור בקובעו כי העונש שנגזר על המבקש הולם בנסיבות העניין לנוכח אופיים החמור של המעשים המפורטים בכתב האישום וחוסר עקביות בנכונותו של המבקש לעבור הליך טיפולי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש וטוען כי יש להקל בעונש שהוטל עליו. לטענתו, קיים פער בלתי מוצדק בין העונש שגזר עליו בית משפט השלום לבין ההמלצות לעונש של שירות למען הציבור בתסקירי המבחן השונים, כמו כן עונשו של המבקש חורג וסוטה באופן קיצוני מהענישה המקובלת לעבירה נשוא כתב האישום. לבסוף, טוען המבקש כי התעלמות בית המשפט מהמלצת שירות המבחן בחמישה תסקירים שונים היא עניין שעל בית משפט זה לתת עליו את הדעת ואשר חורג

מעניינם הפרטי של הצדדים בענייננו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כפי שציינו בצדק הערכאות שקדמו לי, תופעת האלימות בתוך המשפחה היא תופעה חמורה, ובמיוחד כאשר מ דובר בגברים המכים את בנות זוגן, החשופות לאלימות נפשעת בביתן הן, דווקא מצד אלו הקרובים להם ביותר. מהמעשים בהם הודה המבקש עולה תמונה של הפעלת אלימות רציפה, למשך מספר חודשים, כנגד המתלוננת ועל בתי המשפט לתת את הדעת על הצורך בענישה מרתיעה כנגד מעשים כגון דא. אכן, בפני הערכאות הקודמות עמדה המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של שירות למען הציבור. עם זאת, לאחר ששקלו את כל השיקולים הרלוונטיים, כולל הספק בדבר מחויבותו של המבקש להליך הטיפולי כפי שעולה מהתסקירים עצמם, הגיעו למסקנה כי יש מקום להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל. במקום אחר ציינתי כי:

"האמור בתסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית-המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילי." (ראו רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007)).

בענייננו, לאור אופי העבירה אותה ביצע המבקש וחומרתה, אינני סובר אי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ומצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.