פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4140/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.5.10 בע"פ 107-10 שניתן על ידי כבוד השופטים:
א' הלמן, א' קולה וע' עיילבוני
בשם המבקש:
עו"ד חביב אללה ערפאן
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 107-10 (כבוד השופטים
א' הלמן, א' קולה ו ע' עיילבוני ) מיום 25.5.2010 בו נדחה ערעורו של
המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 5399-04-09, כבוד השופטת י' שיטרית ).
ביום 12.10.2009 הוגש כנגד המבקש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג (מספר פעמים), לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין; ובעבירה של איומים (מספר פעמים) לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
לפי המתואר בכתב האישום, מספר שבועות עובר ליום 4.4.2009, ובמספר הזדמנויות, תקף המבקש את זוגתו ואיים עליה. בשני מקרים, סופן של תקיפות אלו היה בפינויה לקבלת טיפול בבית החולים. עוד עולה מכתב האישום כי המבקש מנע מממנה את הכניסה לביתם ואיים בפני בני משפחתה כי יפגע בילדיהם.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וביום 22.2.2010 גזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל (בניכוי התקופה בה שהה הנאשם במעצר בגין תיק זה); 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איום. בגזירת הדין התחשב בית המשפט בשיקולים השונים לקולא ולחומרא במקרה זה. מן העבר האחד, עמדו לנגד עיניו של בית המשפט שיקולים בדבר חומרת מעשיו של המבקש, ריבויים וטיבם; מידת מסוכנותו; והאינטרס הציבורי בענישה ממשית ומרתיעה בעבירות אלימות במשפחה. מנגד, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות של המבקש; בבקשת זוגתו שלא למצות עימו את הדין; ובהמלצת שירות המבחן להפנות אותו למסלול שיקומי-טיפולי ולהשית עליו מאסר על תנאי בלבד. בית המשפט קבע כי אין בהמלצת שירות המבחן כדי לאזן נכונה את כלל השיקולים הדרושים לעניין וכי לא ניתן להימנע מגזירת מאסר בפועל על המבקש.
המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, וטען כי בית משפט השלום לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, לעמדת זוגתו ולהמלצת שירות המבחן עת גזר את דינו.
ביום 25.5.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר בגדרו נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש את העניין הציבורי המיוחד בהגנה על הקורבן במקרה של עבירות אלימות במשפחה, את הבעייתיות המיוחדת הגלומה בבקשות קורבנות אלימות במשפחה שלא למצות את הדין עם העבריין, ואת האינטרס הציבורי שבענישה מרתיעה ומשמעותית בתחום זה. בית המשפט המחוזי קבע, כי בצדק סטה בית משפט השלום מהמלצת שירות המבחן אשר לא איזנה כראוי בין האינטרס של המבקש לבין האינטרס הציבורי.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה מלין המבקש על חומרת העונש בלבד. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהעדפתו את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות, ובסטייתו מהמלצת שירות המבחן.
המשיבה מתנגדת לבקשה וסומכת את ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.
יתרה מכך,
הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מטעמים אלו בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. המבקש הורשע בעבירות אלימות חמורות כלפי זוגתו. בית המשפט המחוזי שקלל נכונה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין והפעיל את מדיניות הענישה הנהוגה וההולמת במקרים כגון דא. (ראו: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.102007) ;רע"פ 8279/08 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2008); רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.6.2008);
רע"פ 10822/08 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 4.1.2009). כפי שכבר ציינתי בפרשה אחרת (רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2009):
"עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח".
נכון אמנם, כי במקרה זה עומדות לו למבקש שורה של נסיבות מקלות ובראשן המלצת שירות המבחן. אך כפי שהובהר זה מכבר על ידי בית משפט זה תסקיר שירות המבחן הינו אך בגדר אחד השיקולים (אם כי שיקול מכובד) שעל בית המשפט לשקול בקובעו את עונשו של עבריין שהורשע בדין. לבית המשפט, ולו בלבד, שיקול הדעת והסמכות לגזור דינו של נאשם. שכן, בעוד שירות המבחן אמון על אינטרס שיקומו של המשיב בלבד, לבית המשפט עומדת התמונה הכוללת של אינטרס הנאשם, הקורבן והציבור, ואמון הוא על כולם. (ראו: ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל
פ"ד לה(4) 313 (1981); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד נד(3) 685 (2000)) .
כאמור, במקרה דנן איזן כראוי בית המשפט המחוזי בין השיקולים השונים לענישה, ומשכך לא ראיתי מקום להתערב בפסק דינו.
סוף דבר הבקשה נדחית.
החלטתי מיום 31.5.2010 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש – מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 3.10.10 בשעה 12:30 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ז באלול התש"ע (6.9.2010).
ש ו פ ט