רע"פ 6577/09 ניר צמח נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (תיק פ' 3330/07 ותיק פ' 4270/06) אשר הדיון בהם אוחד לבקשתו. במסגרת שני התיקים יוחסו למבקש 3 עבירות של איומים; שתי עברות של הטרדה באמצעות מתקן בזק; עבירה של פגיעה בפרטיות; עבירה של תקיפת בת זוג; ועבירה של הטרדה.

המבקש הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון, בכל העבירות הנזכרות ונשלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

יצוין כי בעת ביצוע העבירות דנן היה תלוי ועומד נגד המבקש עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן 8 חודשים אשר הושת עליו בגדר תיק פ' 7579/04 אשר גזר הדין בו ניתן אך ימים ספורים טרם ביצוע חלק מהעבירות נשוא העניין דנן.

ביום 3.2.2009 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא ). בית המשפט ציין את חומרתן של עבירות תקיפה ואיומים כלפי בנות זוג ועל הצורך במיגורן, ואולם קבע כי בנסיבות המקרה הקונקרטי שוכנע כי על רקע מצבו הנפשי של המבקש וההליכים השיקומיים והטיפוליים שעבר מאז ביצוע העבירות, כמו גם התרשמותו כי העבירות הקודמות בגינן הושת עונש המאסר על תנאי היו במדרג הנמוך ביותר של עבירות האלימות, יש ליתן עדיפות לאינטרס השיקומי תוך שהוא מדגיש כי אין בכך לשמש תקדים למקרים אחרים. בית המשפט היה מודע לכך שככל שתיוותר הרשעת המבקש בעבירות נשוא התנאי תחויב הפעלת עונש המאסר התלוי, ולפיכך החליט לבטל את הרשעתו בכל אותן עבירות המפעילות את התנאי ולהותיר את ההרשעה בעבירות לפי חוק התקשורת וחוק הגנת הפרטיות, בעבירת התקיפה שבוצעה לפני תאריך 2.2.2005 ובעבירות האיומים מיום 26.9.2005. בהתחשב בכך, השית בית המשפט על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בחוק התקשורת ובחוק הגנת הפרטיות; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות של אלימות לרבות איומים; הארכת עונש המאסר המותנה בן שמונת החודשים שהיה תלוי כנגדו בשנתיים נוספות; תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלוננת; וקנס בסך 500 ש"ח.

המשיבה ערערה על ביטול ההרשעה בחלק מן העבירות ועל קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7295/09).

ביום 13.7.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר , כבוד סגן הנשיאה ז' המר וכבוד השופטת ת' שפירא ), בגדרו התקבל ערעורה של המדינה, בוטלה החלטת בית משפט השלום לבטל את הרשעת המבקש בחלק מן העבירות, הופעל עונש המאסר על תנאי בן 8 החודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, ובגין העבירות נשוא האישומים דנן, הושת עליו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, מהם ארבעה במצטבר לעונש המותנה שהופעל כך שסך הכל ירצה הוא עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין הושארו על כנם. בית המשפט לא מצא מקום לדון בטיעוניה הכלליים של המשיבה לעניין השאלה האם ניתן היה בכלל לבטל חלק מהרשעתו של המבקש אך למטרה של הימנעות מהפעלת עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי כנגדו, וזאת משהגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה הקונקרטי, כך או כך, לא היה מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל מלכתחילה. זאת, לאחר שנקבע כי מדובר בכתב אישום חמור במיוחד המשקף דפוס התנהגות אובססיבי וקשה של המבקש שטומן בחובו סכנות רבות למתלוננת. חומרה מיוחדת ראה בית המשפט בכך שחלק מן העבירות בוצעו זמן קצר ביותר לאחר גזר הדין הקודם שניתן בעניינו של המבקש, בגדרו הושת עליו עונש המאסר על תנאי, באופן המלמד כי לא היה בעונש זה כדי להרתיעו ולגרום לו להפנים את חומרת התנהגותו.

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוענים באי כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו. לשיטתם, פסק דינו של בית המשפט

המחוזי מלמד כי זה חרג מתפקידו כערכאת ערעור ושם עצמו כערכאה הגוזרת את הדין לראשונה. יתר על כן, נטען כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל רב לעובדה כי העבירות נשוא האישומים דנן נעשו בסמוך לגזר הדין הקודם בעניינו של המבקש, באשר דווקא בכך שבשלוש השנים מאז

עבירות אלו, לאחר שהחל הוא בטיפולים ובהליך השיקום, לא ביצע עבירות נוספות, יש כדי להראות כי הליך השיקום מצליח ואין לעצרו כעת. כן נטען כי מצבו הנפשי של המבקש בתקופה הרלוונטית היה מעורער, בין היתר על רקע שינויים במינוני התרופות הפסיכיאטריות שנטל ועודנו נוטל. לשיטתם, מוצדק מתן רשות הערעור הן בשאלה של מדיניות הענישה הראויה של נאשם המצוי בגדרו של הליך שיקומי כאשר ברי כי מאסר בפועל יפגע מהותית בהליך זה, הן בשל הפער החריג בין העונש שהשית בית משפט השלום ובין זה שהשית בית המשפט המחוזי והן מאחר שמקרה זה מעורר שאלה אנושית ומצפונית בהתחשב בנסיבותיו האישיות החריגות של המבקש כשם שנתמכות הן בחוות דעת פסיכיאטריות שהוגשו ואף בתסקירי שירות המבחן שהוכנו בעניינו וההשלכות החריפות העלולות להיגרם לו עקב ריצוי מאסר בפועל. כן נטען כי המבקש מצוי על סף סיום קורס טכנאות מזגנים מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה.

לבקשת רשות הערעור צורפה אף בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. כמו כן צורפה בקשה לצירוף ראיה במסגרת בקשת רשות הערעור בדמות חוות דעת נוספת ועדכנית של פסיכיאטר מטעם המבקש. אציין כבר כעת כי עיינתי בבקשה לצירוף ראיה ולא ראיתי כי יש מקום לקבלה, ולו בגלל שאיני רואה כי יש בראיה זו כדי לשפוך אור חדש על המקרה שבפני.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות ונחה דעתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. דומה, כי גזר דינו של בית משפט השלום נתן משקל מופרז לשיקום המבקש על יתר השיקולים שחובה ליתן להם משקל בעת גזירת העונש. עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח. בחינת נסיבות המקרה שבפנינו מלמדת כי נכון קבע בית המשפט המחוזי כי אין זה המקרה בו ניתן היה ללכת כברת דרך כה ארוכה לטובת המבקש. המ דובר

במבקש אשר אך זמן קצר טרם ביצוע המעשים נשוא האישומים הושת עליו עונש של מאסר על תנאי מתוך הרצון ליתן לו את ההזדמנות לשקם את דרכיו. חרף זאת חזר המבקש וביצע מעשים דומים תוך שהוא ממרר חייה של המתלוננת, אף שלמרבה המזל נעצר טרם החמירו המעשים עד כדי פגיעה חמורה, כשם שלמרבה הצער מלמדת אותנו המציאות כי יכול היה לקרות. יש לברך על כך שהמבקש החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו ופועל על מנת לשקם עצמו ובמיוחד כשנראה כי הדבר מעלה תוצאות חיוביות, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים אלו. בפרספקטיבה זו, דומה כי העונש שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי משקף נכונה את מאזן השיקולים הראוי בעניין ואין מקום להתערבות בו. יש לקוות כי המבקש ימשיך במאמצים לשיקומו אף במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו. חזקה גם על שירות בתי הסוהר כי יתן דעתו למצבו הפסיכיאטרי של המבקש במסגרת המענה הקיים לכך במסגרת זו.

אשר על כן הבקשה נדחית.

ממילא אין גם מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר ואולם, בהתחשב בחגים הקרבים רואה אני לקבוע את דחיית מועד ריצוי העונש ליום 21.9.2009. המבקש יתייצב במועד זה, עד לשעה 09:00 בבוקר במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי העונש.