רע"פ 9470/09 שלם שלום נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 19612-05-09, כבוד השופטים ש' ברלינר - סג"נ , י' גריל - סג"נ

ו ב' בר-זיו ) מיום 29.10.2009, בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 1131/08, כבוד השופט א' קפלן ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה; גניבה לרכב; פגיעה במזיד ברכב; הונאה בכרטיס חיוב; ניסיון להונאה בכרטיס חיוב; תקיפת שטורים והכשלת שוטרים. כתב האישום מפרט מספר אישומים בהם המבקש פרץ לרכבים וגנב מהם כסף מזומן וכרטיסי חיוב, אשר נעשה בהם שימוש לאחר מכן. כמו כן על פי הנטען בכתב האישום המבקש התנגד בכוח לשוטרים אשר ניסו לעצרו, ואף ברח מניידת המשטרה. המבקש הודה בעובדות כתב האישום והורשע במיוחס לו על ידי בית משפט השלום. ביום 23.4.2009 גזר בית משפט השלום על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וצו מבחן למשך שנה וחצי. בית משפט השלום ציין כי מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של המבקש ביום 19.4.09, עולה כי המבקש עושה רבות למען שיקומו, הוא נמצא נקי מסמים, וברצונו להקים משפחה ולחיות חיים נורמטיביים. על כן שירות המבחן המליץ שלא להטיל על המבקש מאסר בפועל, לאור הסיכוי הגבוה כי המבקש ישתקם ויפתח דף חדש בחייו. בית משפט השלום החליט לאמץ המלצה זו של שירות המבחן וגזר על המבקש את העונש המפורט לעיל.

המשיבה הגישה ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיבה טענה כי שגה בית משפט השלום ביישום הדין וההלכה הפסוקה כאשר הטיל על המבקש עונש קל ביותר לאור חומרת העבירות ועברו הפלילי העשיר. כמו כן טענה המשיבה כי למבקש ניתנו בעבר הזדמנויות רבות, אך הוא בחר שלא לנצל אותן. עוד טענה המשיבה כי הליך הגמילה של המבקש אינו יציב, והבדיקות הוכיחו כי אינו נקי מסמים. ביום 29.10.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, והחליט ברוב דעות של סגן הנשיא י' גריל והשופטת ב' בר זיו לגזור על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, להותיר על כנו את עונש המאסר על תנאי ולבטל את צו המבחן. סגן הנשיא ש' ברלינר סבר כי יש לגזור על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום נתן משקל יתר לפן השיקומי, ולא הביא בחשבון בצורה הראויה את עברו הפלילי המכביד ביותר של המבקש, ולכן המקרה הנדון מחייב ענישה אשר מאזנת בצורה נכונה בין השיקולים השונים, ולא נותנת משקל בכורה לרכיב השיקומי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הטיל עליו עונש מאסר למרות המלצותיו הברורות של שירות המבחן, ולמרות הליך השיקום והטיפול המוצלח שהוא מצוי בו; כן טוען הוא כי ראוי היה לתת משקל יתר לשיקול השיקומי במקרה הנדון, כפי שעשה בית משפט השלום; וכי שליחתו לכלא תגדע את התהליך השיקומי, כפי שציין זאת גם שירות המבחן. לטענתו, הוא נחוש לנטוש את אורח החיים הפלילי, ובכוונתו לנהל אורח חיים נורמטיבי ולהתמיד בהליך הגמילה מהסמים. כמו כן הוא טוען, כי לפני זמן קצר נולד לו בן והוא מנסה להשתלב בלימודים בישיבה בירושלים.

המשיבה טוענת כי הבקשה לא מעלה כל הצדקה למתן רשות ערעור לבית משפט זה. כמו כן, לטענתה בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים והטיל על המבקש עונש אשר הולם את חומרת מעשיו, אשר מביא בחשבון גם את המלצת שירות המבחן. המשיבה טוענת כי המבקש ביצע מעשים חמורים ביותר, ולחובתו עבר פלילי מכביד, ולכן אין מקום להימנע ממאסר מאחורי סורג ובריח במקרה הנדון.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בתגובת המשיבה ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בענין. במקרה שלפניי הבקשה לא מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). חושב להדגיש כי הלכה זו שרירה וקיימת גם כאשר המבקש לא הורשע בבית משפט השלום, והורשע בבית המשפט המחוזי או כאשר עונשו של המבקש הוחמר בבית המשפט המחוזי (ראו רע"פ 5963/91 שייט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.1992); רע"פ 1429/94 פרנקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.1994); רע"פ 5819/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.2005); רע"פ 1492/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007); רע"פ 8731/06 זאהר נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 30.4.2007); רע"פ 5669/09 י.א.מ. שירותי אבטחה אחזקה וניקיון 1996 בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.7.2009)).

כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. כמו כן, "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) " אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08

כהן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 9.2.2009))

בנסיבות הענין שלפניי הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא העונש שהוטל בבית משפט השלום הוא אשר סוטה מהשורה, ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. המבקש ביצע עבירות חמורות המבטאות זלזול בנציגי החוק ובזולת, כמו כן לחובתו עבר פלילי עשיר, על כן נראה כי גזר דינו של בית משפט השלום נתן משקל מופרז לשיקום המבקש על יתר השיקולים שחובה ליתן להם משקל בעת גזירת העונש. מובן כי יש לברך על כך שהמבקש החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו ופועל על מנת לשקם עצמו ובמיוחד כשנראה כי הדבר מעלה תוצאות חיוביות, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים אלו. בפרספקטיבה זו, דומה כי העונש שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי משקף נכונה את מאזן השיקולים הראוי בענין ואין מקום להתערבות בו. יש לקוות כי המבקש ימשיך במאמצים לשיקומו אף במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו. חזקה גם על שירות בתי הסוהר כי ייתן דעתו למצבו של המבקש במסגרת המענה הקיים לכך בין כותלי בית הסוהר, וכי המבקש ישתלב בתכנית טיפולית בכלא על מנת שיתקדם באופן אפקטיבי בתהליך השיקום, ויפתח דף חדש לאחר שחרורו (ראו רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.8.2009)).

כמו כן, יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית , בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם, 25.2.2007)). "השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009) ). במקרה הנדון, לאור האמור לעיל, לא היה מקום לתת משקל מכריע ובלעדי להמלצת שירות המבחן.

מכל הטעמים שפורטו הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. ו