רע"פ 10822/08 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום ברחובות בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית של בן זוג, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 379(ב)(1) יחד עם סעיף 382 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379, 382(ב)(1) ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין; שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום בתיק פלילי 2318/03, ביום 2.8.2003 בשעה 21:00 לערך תקף המבקש את גרושתו (להלן: המתלוננת 1 ) בכך שחנק אותה והכה בפניה במכות אגרוף. כתוצאה מהתקיפה נפגעה המתלוננת 1 בראשה, בצווארה ובידה. באותן הנסיבות ניסה המבקש לתקוף את המתלוננת 1 בכך שזרק עליה בקבוק ומכשיר טלפון, אך עצמים אלו לא פגעו במתלוננת 1 אשר הספיקה לזוז ממקומה. בהמשך לאותו אירוע איים המבקש על המתלוננת 1 שאם תתקרב אליו הוא יהרוג אותה.

בכתב האישום השני שהוגש נגד המבקש בתיק פלילי 2143/03 נכללו שלושה אישומים. על פי המתואר באישום הראשון, ביום 18.4.2000 בשעה 16:00 לערך ניקו המתלוננת 1 ובתה הקטינה דאז (להלן: המתלוננת 2 ) את ביתן בעזרת שואב אבק. המבקש דרש מהן את שואב האבק כדי לנקות את מכוניתו ומשסירבו לדרישתו, תקף את המתלוננת 1 בכך שדחף אותה. לאחר מכן איים על המתלוננת 2 כי ירצח אותה וכן שבר צלחות על הרצפה תוך איומים על המתלוננת 1 כי ישבור את כל הבית.

על פי המתואר באישום השני, כחודש עובר לאירוע נשוא האישום הראשון, תקף המבקש את המתלוננת 2 בכך שהכה אותה ברגליו ובידיו, ומשנפלה על הרצפה בעט בה בעודה שוכבת. כאשר אמרה לו המתלוננת 2 כי תתלונן עליו במשטרה, איים עליה המבקש כי ירצח אותה.

על פי המתואר באישום השלישי, ביום 18.4.2000 בשעה 19:30 הותנה שחרורו של המבקש ממעצר בכך שלא יצור קשר עם המתלוננות ולא יחזור לביתו במשך שלושה ימים. למחרת הגיע המבקש לביתו שם נטל בגדים והתקלח, ללא ליווי משטרתי כנדרש.

ביום 11.6.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ל' צבר ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בשני כתבי האישום. באותו יום גזר בית המשפט על המבקש שנתיים מאסר בפועל; ושנה מאסר על תנאי שלא יעבור את אותן עבירות בהן הורשע או עבירות אלימות מסוג

כלשהו. לצד הזמן הרב שעבר בין ביצוע המעשים המיוחסים לו ובין הרשעתו, וכן היעדרו של עבר פלילי למבקש, בית המשפט שקל לחומרא את נסיבות האירועים השונים, המעידים על נקיטת אלימות קשה וממושכת של המבקש כלפי אשתו דאז ובתו.

על חומרת עונשו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 6221-06-08). ביום 10.12.2008 קיבל בית המשפט (כבוד סגן הנשיא א' טל , והשופטים מ' פינקלשטיין ו- ש' שילה ) את ערעורו של המבקש וקבע שיש לקצר בעונשו לאור חלוף הזמן הרב מאז קרות האירועים, אשר במהלכו ניתק המבקש כל קשר עם המתלוננות, התחתן מחדש, ונמנע מלהסתבך בפלילים. אי לכך קיצר בית המשפט את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בבית משפט השלום, והעמיד אותו על תקופה של 18 חודשים. עונש המאסר על תנאי שגזר בית משפט השלום על המבקש הושארה על כנה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה גורס המבקש כי העונש אשר נגזר עליו הינו חורג בצורה קיצונית מרף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג בהן הורשע. לדידו, יש לתת משקל יתר לכך שהעבירות בהן הורשע קשורות כולן לסכסוך משפחתי שהסתיים וכיום הוא חי עם אשתו הנוכחית חיים נורמטיביים. עוד גורס הוא כי יש לתת את הדעת על כך כי העבירות בוצעו לפני יותר משמונה שנים.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע בעבירות של אלימות במשפחה המעידות על דפוס חוזר של התנהגות אלימה כלפי אשתו דאז ובתו. אין צורך להכביר במילים על חומרתם של מעשי אלימות כלפי שלמות גופם של אחרים, כל שכן כאשר מ דובר בבת זוג או בתו של המבקש, מהן נמנעה תחושת הביטחון האישי דווקא בביתן, אשר בימים כתיקונם הוא מבצרם. לא זאת אף זו, בית המשפט המחוזי בא לקראת המבקש והקל בעונשו בצורה משמעותית מאותם הטעמים אשר שב המבקש ומעלה כעת לפניי. בנסיבות אלו, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ולהקל בעונשו של המבקש פעם נוספת.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע.

המבקש יתייצב במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, ביום 8.2.09 לא יאוחר מהשעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.