רע"פ 7509/09 שהאר עמאש נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ג 6245-04-09) מיום 6.8.2009, בו נדחו ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 5344-07-08).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה המגולל מסכת קשה של מקרים בהם תקף המבקש את בת זוגתו ההרה. בגין מקרים הלו הואשם המבקש בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה של בן זוג, לפי סעיפים 382(ג) ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. המבקש הודה בכל עובדות כתב האישום, וביום 5.3.2009 גזר בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 5344-07-08, כבוד השופט א' קפלן ) על המבקש 18 מאסר בפועל, ו-9 חודשי מאסר על תנאי.

המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ג 6245-04-09). ביום 6.8.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים סגן הנשיא ש' ברלינר, י' גריל, ב' בר- זיו ), אשר דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף המלצת שירות המבחן שלא להטיל על המבקש מאסר בפועל, צדק בית משפט השלום כאשר השית על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המבקש כלפי רעייתו מצביעים על אלימות מתמשכת ועל אכזריות לשמה, ולכן חייב לצאת מבית המשפט מסר ברור וחד משמעי, שבגין מעשי אלימות במשפחה יש לרצות עונש מאסר בפועל. לצד זאת קיבל בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום להביא בחשבון לקולא את העובדה שהמבקש הודה במעשיו והחל בתהליך שיקומי. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום איזן כראוי בין השיקולים השונים ולכן אין מקום להתערב בגזר הדין. ריצוי העונש עוכב עד תום שנת הטיפול של המבקש בקהילה הטיפולית בה הוא שוהה. כמו כן, המליץ בית המשפט בפני שירות בתי הסוהר לבחון את שילובו של המבקש בתוכנית טיפולית לעברייני אלימות בעודו בכלא, על מנת להתקדם בהליך השיקום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על הטענה כי אין להשית עליו עונש מאסר בפועל, ויש לקבל את המלצת גורמי הטיפול ולגזור עליו מאסר על תנאי או לחילופין מאסר שיבוצע בעבודות שירות. המבקש טוען כי בקשתו מקימה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, בהיותה נדרשת על מנת למנוע עיוות דין. כמו כן, לטענת המבקש, בקשתו מעוררת "שאלה אנושית – מצפונית" לאור הנזק הרב שעלול להיגרם לו ולבני משפחתו אם העונש שנגזר עליו יישאר על כנו. המבקש טוען כי בערכאות הקודמות התעלמו לחלוטין מהאינטרס הפרטי והציבורי שבשיקומו וחזרתו למוטב ונתנו בכורה אך ורק לשיקול של הרתעת הרבים, וזאת תוך סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה במקרים אלה. המבקש טוען כי הוא נמצא בעיצומו של הליך שיקומי מוצלח וקיים חשש ממשי כי שליחתו לכלא תשמוט את הקרקע מתחת להליך זה ותביא להידרדרותו ולפגיעה קשה בבני משפחתו. עוד טוען המבקש, כי הסתמך על החלטות בית משפט השלום ועל עמדת המשיבה, והייתה לו צפייה כי אם יתמיד וימשיך בהליך הטיפול לא יוטל עליו מאסר בפועל. בנוסף, טוען המבקש, כי יש מקום להביא בחשבון את עברו הפלילי הנקי ואת העובדה כי התנהגותו הייתה תחת השפעת אלכוהול ולא מתוך דפוס התנהגות קבוע, וכן יש לתת משקל לכך שרעייתו (המתלוננת) תומכת בו בזמן תהליך השיקום והטיפול, ואינה מעוניינת בשליחתו לכלא.

המבקש צירף לבקשתו דו"ח סוציאלי עדכני מהקהילה הטיפולית בה הוא שוהה. הדו"ח מתאר את ההליך השיקומי – טיפולי המוצלח של המבקש בשנה האחרונה. עורכי הדו"ח כותבים כי המבקש נמצא כעת בשלב הסופי של הליך השיקום והטיפול ולפי דעתם יש לאפשר לו לסיים את ההליך. לאחר סיום ההליך השיקומי בקהילה הסגורה, ממליצים עורכי הדו"ח שהמבקש יחזור לביתו תוך המשך פיקוח ארוך טווח של שירות המבחן והמשך קשר עם גורמים טיפוליים באזור מגוריו.

בדיון שנערך בפניי טענה המשיבה כי המבקש לא מצביע על שאלה בעלת חשיבות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. לגופה של הבקשה טוענת המשיבה כי חומרת העונש אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, וזאת בייחוד במקרה הנדון, שבו הואשם המבקש בתקיפה אכזרית וקשה של בת זוגתו ההרה. מעשים אלו צריכם לגרור ענישה קשה ומרתיעה. כמו כן, טוענת המשיבה, כי הערכאות הקדמות איזנו כראוי בין האינטרס האישי של המבקש והאינטרס הציבורי, וכן הביאו בחשבון את ההליך השיקומי שבו מצוי המבקש, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים בעל פה, וקראתי את פסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקשת, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע בעבירות של אלימות במשפחה המעידות על התנהגות אלימה כלפי אשתו ההרה. אין צורך להכביר במילים על חומרתם של מעשי אלימות כלפי שלמות גופם של אחרים, כל שכן כאשר מדובר בבת זוגתו של המבקש הנושאת ברחמה את עוברם. אלימות זו מערערת את תחושת הביטחון האישי של בת זוגתו של המבקש דווקא בביתה, אשר בימים כתיקונם הוא מבצרה (רע"פ 10822/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009)). נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות חסרי הישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.10.2007)).

אלימות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח. לא זאת אף זו, הערכאות הקודמות שקלו את כלל הטיעונים שהעלה המבקש בפניי, ואיזנו בצורה ראויה בין האינטרס האישי לאינטרס הציבורי, ואף עיכבו את ריצוי עונשו עד גמר השלב העיקרי בהליך השיקומי. בנסיבות אלו, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ולהקל בעונשו של המבקש.

כולי תקווה כי המבקש ימשיך בהליך השיקום המוצלח גם בתוך כותלי הכלא. לכן ישנה חשיבות מיוחדת לשילובו של המבקש בהליך טיפולי לעברייני אלימות בעודו בכלא. במידת האפשר, טוב תעשה מערכת שירות בתי הסוהר אם תבחן אפשרות לשלב את המערער בתכנית טיפולית בכלא על מנת להתקדם באופן אפקטיבי בתהליך השיקום.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 8.11.2009 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.