פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
2193/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בבאר שבע
מיום 25.2.09 בעפ 5449/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל – נשיא, נ' הנדל
– סג"נ וא' ואגו
בשם המבקש:
עו"ד לימור לוגסי
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת רוזן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר-שבע (פ 4207/06) בגין עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין );
עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 24.8.2006 בשעות הערב, תקף המבקש את ביתו הקטינה (להלן: המתלוננת 1 ) באמצעות ידיו ורגליו בחלקי גופה השונים, דרך על גרונה וחנק אותה באמצעות מטפחת. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת 1 שטפי דם מעל עיניה והיא דיממה מאפה. בעקבות האירוע הגיעו שוטרים למקום. המבקש ניסה להניא את בתו מלמסור פרטים לשוטרים במהלך חקירתה בכך שאמר לה "אל תגידי להם כלום".
כשבועיים לאחר מכן, תקף המבקש את אמה של המתלוננת 1 ואשתו לשעבר (להלן: המתלוננת 2 ) בכך שהפילה לרצפה וסובב את רגלה. כתוצאה מכך נגרמו לה סימנים כחולים ברגלה והיא נזקקה לזריקה נגד כאבים.
ביום 14.2.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת י' רז-לוי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וזאת על סמך הודאתו בעובדות המצויות בכתב האישום המתוקן. במעמד זה הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן בעניינו של המבקש. ביום 9.7.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש עשרה חודשי מאסר בפועל; ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה. במסגרת גזר דינו, שקל בית משפט השלום לקולא את הודאתו של המבקש אשר חסכה מהמתלוננות את הצורך להעיד נגד אב המשפחה וכן זמן שיפוטי יקר , וכמו כן את היותו אב ל-17 ילדים המתפקד באופן נורמטיבי ואשר הרשעתו האחרונה בפלילים הייתה בשנת 1994. מנגד שקל בית משפט השלום לחומרא את נסיבותיהן החמורות של מעשיו האלימים, וכן את האמור בשני התסקירים אשר ערך לו שירות המבחן, בהם אמנם הומלץ כי יושת עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית, אך לא ניתנה כל המלצה טיפולית ואף צוין כי המבקש מפחית באחריותו לאירועים נשוא כתב האישום, ורואה בבתו את האחראית לאירועים האלימים בטענה כי פעל מתוך רצון לשמור על כבודה.
המבקש ערער על גזר דינו ל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 5449/08). ביום 25.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל , סגן הנשיא נ' הנדל והשופט א' ואגו ) את הערעור.
בית המשפט
המחוזי קבע כי העונש אשר הושת על המבקש אינו חמור דיו המצדיק את התערבותו, וזאת לאור עברו הפלילי של המבקש והאמור בתסקירי שירות המבחן, שעמדו על קושיו להפנים את הבעייתיות בהתנהגותו וכן קושיו בהפעלת שיקול דעת, עת שהוא חש כי כבודו נפגע.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגו הערכאות הקודמות משלא יחסו חשיבות מספקת לשמירת התא המשפחתי, אשר ייהרס באם יישלח למאסר. לטענתו, בזמן התנהלות ההליכים המשפטיים נגדו שהה בביתו וקשריו עם המתלוננת 1 התהדקו, וכיום בביתם מתנהלים חיי משפחה תקינים. עוד טען כי יש להתחשב בכך כי הינו בן 54 שנים, נשוי ואב ל-17 ילדים. המבקש מוסיף וגורס כי שגה בית המשפט המחוזי משנתן משקל רב לקיומו של עבר פלילי בעניינו, כשהמ דובר
בהרשעות ישנות, שהאחרונה בהן משנת 1994. לבסוף טען כי יש להתחשב גם בכך שהודה במיוחס לו ובכך חסך מבתו את הצורך להעיד נגדו וכן מזמנו של בית המשפט. על כן מסיק הוא, כי יש להקל בעונשו ולאפשר לו להשתלב במסגרת טיפולית, ובכך להמשיך ולשקם את היחסים במשפחה.
מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסקי דינם של הערכאות הקודמות.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. מעשי אלימות, כגון אלו אשר הורשע בהם המבקש, חמורים הם כשלעצמם, כל שכן כאשר בוצעו כלפי בני משפחתו– בתו ואשתו לאותה העת– ועוד בביתם, האמור להיות מבצרם בימים כתיקונם. דווקא לשם שמירה על התא המשפחתי, עבירות אלימות הנעשות במסגרתו מחייבות ענישה מרתיעה, אשר אינה משתמעת לשני פנים (ראו לעניין
זה ע"פ 1342/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 4.5.2006); וכן גם רע"פ 8279/08 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2008) (להלן: פרשת חיג'אזי )). דברים אלו נכונים גם על אף תסקירי שירות המבחן אשר המליצו להשית על המבקש עונש של מאסר על תנאי, שהרי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל השופט לאזן בין המלצתו לבין שיקולים אחרים הקיימים במסגרת הענישה הפלילית (ראו ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל , פ"ד לה (4) 313, 318 (1981); פרשת חיג'אזי ). במקרה שלפניי, בנוסף על השיקולים לחומרא האמורים לעיל, עמדו הערכאות הקודמות בצדק על כך ששירות המבחן בעצמו לא מצא את המבקש מתאים למסגרת טיפולית, משום שאינו מכיר באחריותו לאירועים נשוא כתב האישום על אף שהודה בהם. לאור כל זאת, לא מצאתי כי ישנו מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום, אשר אושר בפסק דינו של בית המשפט
המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 10.3.2009 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.
על המבקש להתייצב ביום 31.5.2009, בשעה 09:00, במשטרת רהט, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' באייר התשס"ט (4.5.2009).
ש ו פ ט