רע"פ 1850/09 אימן מונדר נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. הרשעתו התבססה על התנהגותו בעת האירוע, שתוארה על-ידי העדים השונים כהתנהגות המאפיינת אדם שיכור, וכן על סירובו להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף, סירוב המקים חזקה כי היה שיכור. בגזר-דינו, פסל בית-המשפט לתעבורה בירושלים את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים וגזר לו קנס בסך 2,000 ש"ח.

2.

על פסק-הדין ערער המבקש לבית-משפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי נוכח העובדה שלא הוסברה למבקש המשמעות המשפטית של סירובו לתת דגימה, כאמור בסעיף 62ב(ב2) לפקודת התעבורה, יש לזכותו מעבירה לפי סעיף 64ד(א) לפקודה. מנגד, קבע בית-המשפט כי המשיבה הרימה את הנטל לביסוס הרשעתו של המבקש בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה – וזאת נוכח התנהגותו בעת האירוע, כפי שזו תוארה מפיהם של העדים השונים.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער בפני בית-משפט זה, עקב שגגות שנפלו, לטעמו, בקביעותיו של בית-המשפט המחוזי.

4.

לא מצאתי ממש בבקשה זו. חרף טענת המבקש, אין עניינו מעלה סוגיה עקרונית כלשהי, וככזה אין הוא מקים עילה לקיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). לגופו של עניין אציין, כי הרשעת המבקש נסמכת, בין היתר, על התנהגותו בעת שנעצר לבדיקה, ועל כן בטענותיו לעניין זיכויו מעבירת הסירוב להיבדק באמצעות מכשיר הנשיפה, אין כדי לסייע לו. אכן, נפל שיבוש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר להוראות החיקוק, אולם, שוב אין ספק כי הכוונה היתה לזכות את המבקש מעבירה לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה (כפי שנעשה בפועל), מאחר ולא קוימה הדרישה שבסעיף 64ב(ב2), היינו, להודיע למבקש על נפקות סירובו לתת דגימת נשיפה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.