רע"פ 6669/09 אייל אלייה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת שכרות, עבירות לפי סעיפים 38(1), 39א', 62(2), 62(3) ו-64ב(ב) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ובניגוד לתקנות 26(2) ו-169ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בפסק-דינו, התבסס בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו על בדיקת מאפיינים שביצע השוטר במקום האירוע (ת/7 ו-ת/8) – ממנה עלה כי הופעתו, התנהגותו והליכתו של המבקש התאימו למאפייניו של אדם השרוי בגילופין. בנוסף, קבע בית-המשפט כי המבקש הכשיל את בדיקת השכרות שבוצעה באמצעות מכשיר הינשוף, ויש לראות בהכשלתו את הבדיקה כסירוב לבצעה, סירוב המקים חזקה כי המבקש היה שיכור. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לקנס בסך 3500 ש"ח, 9 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, ו-6 חודשי פסילה על תנאי.

המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו, אולם ערעורו נדחה משנמצא כי לא נפל פגם בקביעותיה של הערכאה הדיונית. בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בפני בית-משפט זה, נוכח הסוגיות העקרוניות המתעוררות בענייננו, כמו גם נוכח השגגות שנפלו בפסקי-הדין של ערכאות קמא.

לא מצאתי ממש בבקשה זו. קיומו של ערעור שני לא נועד כדי לברר בשלישית טענות עובדתיות פרטניות, וכאלו הן השגותיו של המבקש. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בדין העדיפה הערכאה הדיונית את גרסת המשיבה על פני זו של המבקש, וקבעה כי התנהגות האחרון, לרבות תוצאות בדיקת המאפיינים, הכשלת בדיקת הינשוף והסירוב לבצע בדיקת דם (ראו סעיף 8 להכרעת הדין), מעידים על שכרותו בעת האירוע. בית-משפט זה הדגיש לא אחת, כי לצורך בחינת שכרותו של אדם רשאי בית-משפט של דיון להתבסס על ראיות שאינן מדעיות, הנשענות על התרשמותם של השוטרים שנכחו בעת האירוע (רע"פ 1850/09 מונדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2009); רע"פ 5433/09 זולפין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.8.2009); רע"פ 6380/09 בן זקן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.8.2009)).

נוכח האמור, דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.