רע"פ 5433/09 אלון זולפין נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (תיק פ' 1224/07) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 39א' ו-64ד'(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); ועבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 26.8.2006 בסביבות חצות, נהג המבקש ברכב בתל אביב ונעצר על ידי שוטרים לאחר שלא נתן זכות קדימה על פי תמרור עצור. המבקש נהג ברכב כשהוא שיכור וסרב למסור דגימת דם לצורך בדיקה וזאת לאחר שהכשיל בדיקת נשיפה שנערכה לו.

ביום 15.3.2009 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת א' שדמי ), בגדרה הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו. נקבע כי המבקש אכן נהג ברכבו כשהוא שיכור, וזאת בהתבסס על עדויות השוטרים אשר העידו כי מפיו נדף ריח חריף של אלכוהול וכי התנהגותו הייתה עליזה והוא חייך ולעג לשוטרים. נדחו טענותיו של המבקש לעניין כך שמקור הריח היה בארוחה שאכל לפני כן משזה לא הביא לעדות את החבר אצלו טען שאכל. כן נדחו טענותיו באשר לכך שניסה לבצע את בדיקת הנשיפה ולא הצליח בכך ונקבע כי המבקש הכשיל את הבדיקה במתכוון. עוד נדחו טענות המבקש כי לא הבין את החשדות נגדו וכי השוטרים לא הסבירו לו כראוי את משמעות סירובו לערוך בדיקת שכרות. זאת, לאור התרשמותו השלילית של בית המשפט מעדותו של המבקש לעומת התרשמותו מעדויות השוטרים בעניין.

ביום 22.3.2009 ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה, בגדרו הושת על המבקש עונש של 30 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה; הפעלת עונש של 3 חודשי פסילה על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו בחופף לפסילה זו; 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 3,000 ש"ח.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל חומרת העונש בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7320/09).

ביום 8.6.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' סוקולוב ), בגדרו נדחה הערעור על כל היבטיו. באשר להכרעת הדין נקבע, כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט לתעבורה בעניין התנהגותו של המבקש וסממני השכרות שהפגין בהתבסס על התרשמותו מעדויות השוטרים מחד ומעדות המבקש מאידך. עוד נקבע כי לא נפל פגם בהסבר שניתן למבקש באשר נקבע כי הוסבר לו כי בסירובו הוא עלול להיחשב כמי שנהג בשכרות ואין השוטרים מחויבים להבהיר לו מה העונש לו הוא צפוי. אף לעניין חומרת העונש נדחו טענותיו של המבקש, בהתחשב בחומרת העבירה דנן ובעברו התעבורתי המכביד הכולל 42 עבירות קודמות, מהן אף עבירות חמורות.

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי בנסיבות המקרה עולה השאלה העקרונית מה משמעה של החזקה הקבועה בדין בדבר סירוב לבצע בדיקה, כאשר בנסיבות העניין המבקש לא סרב לבצע את הבדיקה אלא זו כשלה מסיבה שאינה ידועה לו. לפיכך, לשיטתו נסתרה החזקה הקיימת בדין ואין בשאר העדויות כדי לבסס את שכרותו של המבקש. עוד נטען כי בנסיבות העניין לא הסבירו השוטרים כדין למבקש את משמעות סירובו ליתן דגימת נשיפה. נוסף לאלו נטען כי המבקש נעצר על ידי השוטרים שלא כדין ואף בכך יש כדי להוביל לפסילת הראיות ולזיכויו.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). די בכך כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לנדרש יוער, כי גם לגופה אין בבקשה ממש. עיקר טענתו של בא כוח המבקש הינה כי המבקש לא סרב לביצוע בדיקת הנשיפה אלא זו כשלה מסיבה שאינה מובררת. ואולם, טענה זו נדחתה לגופה על ידי הערכאות הקודמות ונקבע כי המבקש הכשיל במכוון את הבדיקות שביצע. זאת, על בסיס התרשמותה השלילית של הערכאה הדיונית מעדותו של המבקש לעומת התרשמותה מעדויות השוטרים. איני רואה כל מקום להתערב בקביעה זו אשר מטבעה הינה קביעת מהימנות שאין בית משפט של ערעור ממהר להתערב בה. יתר על כן, בניגוד לטענות בא כוחו, שכרותו של המבקש עלתה אף מהתנהגותו במהלך האירוע ומריח אלכוהול חריף שעלה מפיו, ואשר לא ניתן לו הסבר אשר שכנע את הערכאות הקודמות. אף בכך איני רואה כל מקום להתערבותי. לא מצאתי ממש אף ביתר טענותיו של המבקש לעניין הסבר לקוי על משמעות סירובו והתנהגות השוטרים, משגם טענות אלו נדחו לגופן על ידי הערכאות הקודמות. לא ראיתי אף כי נפל פגם בשיקולי הערכאות הקודמות בעניין חומרת העונש שהושת על המבקש בהתחשב באופי העבירה, נסיבות המקרה ועברו התעבורתי המכביד.

אשר על כן, הבקשה נדחית.