רע"פ 1852/07 שלמה ממון נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש כתב אישום (ת.פ. 4749/05) לבית המשפט לתעבורה בנתניה בגין אי ציות לרמזור אדום, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות ). לפי הנטען, ביום 12.9.04 צולם המבקש על-ידי מצלמה אלקטרונית כאשר הוא נוסע בצומת בעת שהאור ברמזור הינו אדום.

בית המשפט לתעבורה בנתניה (כבוד השופט י' הלוי ) הרשיע את המבקש, וביום 30.10.05 גזר עליו עונש של קנס בסך 1,800 ש"ח וחודש פסילה על תנאי למשך שלוש שנים. בהכרעת דינו, התבסס בית המשפט על התמונות שצולמו על-ידי המצלמה האלקטרונית, מהן ניתן ללמוד כי מכוניתו של המבקש נמצאה בצומת כאשר האור האדום דולק כבר 2.22 שניות וכי הוא התקדם בצומת וצולם בשנית כאשר האור האדום דולק במשך 3.22 שניות. לאור תמונות אלו אשר הוגשו בליווי תעודת עובד ציבור (תע"צ) ולאור האמור בסעיף 27א(א) לתקנות, קמה חזקה כי ניתן לראות במבקש כמי שעבר את קו הצומת כאשר האור ברמזור היה אדום ועליו הנטל להוכיח שלא כך הוא. לאחר ששמע את דברי המבקש, קבע בית המשפט כי טענתו, לפיה הוא אינו זוכר מה ארע באותו היום, אך ככלל הוא איננו נוהג לעבור באור אדום, הינה כוללנית ואינה מספקת הסבר מספק אשר יסתור את החזקה.

על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה ביום 8.1.07 את ערעורו של המבקש. בית המשפט דחה מספר טענות פרוצדורליות שהעלה המבקש בנוגע לתקינותה של תעודת עובד הציבור שהוגשה ביחד עם התמונות, מן הנימוק שטענות אלו הועלו לראשונה בערכאת הערעור. אף את טענתו המהותית המרכזית של המבקש, לפיה לא ניתן להרשיעו לפי התמונות בלבד היות ואלו לא מוכיחות כי נכנס לצומת כאשר האור ברמזור היה אדום, דחה בית המשפט. בעניין זה נקבע, כי משהוגשו התמונות כאשר הן מלוות בתע"צ, נטל השכנוע עובר לידי הנאשם אשר עליו להוכיח כי לא עבר את קו הצומת באדום. היות ובית המשפט לתעבורה הגיע למסקנה כי המבקש לא עורר ספק בנוגע לכך שנכנס לצומת באור אדום, לא מצא בית המשפט המחוזי עילה להתערבות במסקנה זו אשר התבססה על עדותו של המבקש בפני בית המשפט. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של המבקש לעניין גזר הדין וקבע כי מדובר בעונש שהינו מתון ואף מקל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לטענת המבקש מקרה זה מצדיק הכרעה בשאלה משפטית בעלת חשיבות כללית והיא, האם ניתן להניח כי רכב חצה את קו העצירה באור אדום מכך שצולם כאשר הוא נמצא בתוך הצומת כאשר האור ברמזור הוא אדום. המבקש טוען, כי התשובה לכך היא שלילית וכי לא ניתן להוכיח שנכנס אל הצומת כאשר האור ברמזור היה אדום על סמך התמונות בלבד. המבקש מסתמך, בין היתר על ע"פ (ת"א) 71242/99 גולדברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין גולדברג ), אשר בו נקבע כי לא די בתמונות המלוות בתעודת עובד ציבור כדי להוכיח שרכב נכנס לצומת באור אדום, אלא יש צורך להוכיח שהמצלמה נכנסת לפעולה רק כעבור שניה אחת מעת שהרכב חצה את קו העצירה. לשם הוכחת עובדה זו, נכתב בפסק הדין, יש צורך בחוות דעת מומחה או תע"צ של אדם הבקיא בפעולתה הטכנית של המצלמה.

מנגד, טוענת המשיבה, כי בית המשפט לתעבורה קבע כממצא עובדתי, לאור התמונות ולאור עדותו של המבקש, כי אין ספק שהוא אכן עבר את קו העצירה בעת שהיה אור אדום ברמזור.

דין הבקשה להידחות.

על-אף טענתו של בא-כוח המבקש לפיה המקרה דנן מעלה שאלה משפטית עקרונית, אינני סבור כי מדובר במקרה אשר מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה ב ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. נוכח תמונות רכבו של המבקש שצולם כאשר הוא נמצא בצומת בעת שהאור ברמזור הינו אדום, צדקו הערכאות קמא כאשר הגיעו למסקנה ההגיונית לפיה נכנס המבקש לצומת כאשר האור ברמזור היה אדום. מסקנה זו מבוססת על האמור בסעיף 27א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961:

"(א) צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי בידי שוטר יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי –

... (2) מקום הימצא הרכב בעת הצילום;

(3) הימצאו של הרכב במקום האמור בפסקה (2), או נסיעתו שם, בניגוד לאות 'עמוד' או באופן אחר בניגוד להוראות פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה".

לא מדובר בענייננו בהיפוך נטל הראיה במשפט הפלילי, אלא בהוכחה מעל לספק סביר המבוססת על התמונות שצילמה המצלמה האלקטרונית. יפים לעניין זה דברים אלו אשר נכתבו בר"ע 33/86 רפפורט נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(1) 244, 255:

"לפני בית המשפט היה מראה עיניים, והפרשנות של מה שנחזה בעיניו הייתה בידיו, ואין מקום לשלול את סבירותה... לפי פשוטם של דברים רשאי היה בית המשפט ללמוד מן התצלומים את אשר למד... אין כל מקום למסקנה, כי בית המשפט שינה את הנטל. כל שעשה הוא כי הבהיר, שאם המבקש רוצה לסתור את מה שנחזה בעיני מסתכל הדיוט, היה יכול להביא מומחה שהיה מנסה לשנות את ה- trompe

l'oeil כביכול. בהעדר ראיה המשכנעת בהיפוכה של ההתרשמות כפשוטה רשאי היה בית המשפט המחוזי להגיע למסקנתו, ואין להלין על כך".

היות והמשיבה הוכיחה מעל לספק סביר כי המבקש נכנס לצומת בעת שהאור ברמזור היה אדום והמבקש לא סיפק כל הסבר אשר היה יכול לבסס את טענתו לפיה בעת שנכנס לצומת האור ברמזור היה אדום (וזאת בניגוד למערער בעניין גולדברג, עליו מסתמך המבקש בטיעוניו ), צדק בית המשפט לתעבורה בהרשיעו את המבקש.

אשר-על-כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.