רע"פ 1878/08 גיל חתוקה נ. מדינת ישראל

1.

לבית-המשפט לתעבורה הוגש כתב אישום בו יוחסו למבקש עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסירוב להיבדק בדיקת דם. בתום המשפט זוכה המבקש מעבירת הסירוב לבדיקת דם מחמת הספק, ומאידך הורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בעקבות הרשעתו נדון המבקש ל-9 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, פסילה על תנאי ל-10 חודשים וקנס בסך 1,000 ש"ח.

2.

במהלך הדיון בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי, הסתלק המבקש מהשגותיו כנגד ההרשעה, ולעניין העונש טען בא-כוחו כי "נהיגה תחת השפעת אלכוהול" אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם סעיף 62(3), המדבר ב"נהיגה בשכרות", באשר אלו עבירות שונות, שלכל אחת מהן יוחד עונש מינימום אחר. כן נטען, כי העונש שהוטל על המבקש גבוה במידה ניכרת מעונש המינימום אשר נקבע לעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול העומד על שלושה חודשים בלבד, ונשען כולו על עונש המינימום הקבוע לצידה של נהיגה בשכרות העומד על שנתיים. בנוסף, נטען כי הערכאה הדיונית לא נתנה משקל הולם להיות המבקש אדם נורמטיבי, ששירת שירות צבאי מלא ועובד למחייתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענה אשר שימשה אותו בערכאה קמא, לאמור, טעה בית-המשפט בכך שהתייחס לעבירה שביצע כעבירת "נהיגה בשכרות" ולא כעבירה של "נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים", לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, ובשל כך החמיר בעונש יתר על המידה.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי רשות זו אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ומוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). גם חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)). אכן, ראוי כי מקום בו מועמד אדם לדין באישום לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, יובהר בכתב האישום ובפסק הדין כי מדובר ב"נהיגה בשכרות". אולם, במקרה הנוכחי מדובר בעניין סמנטי בלבד, שכן כתב האישום הפנה מלכתחילה לסעיפי העבירה המחמירים (סעיף 62(3) בשילוב עם סעיף 39א לפקודת התעבורה). כך או כך, אם סבר המבקש כי הוראת החיקוק על פיה הורשע הנה שגויה, היה עליו לעמוד על השגותיו כנגד הכרעת הדין, ומטעמים השמורים עמו הוא בחר שלא לעשות זאת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.