פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
189/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
מחמוד ג'בר מודלג'
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה, מיום 10.12.2013, בעפ"א 7559-11-13, שניתן על-ידי כב'
השופט א' אליקים
בשם המבקש:
עו"ד גיל רוה
החלטה
1.
בית משפט השלום (ת"פ 46709-11-12) הרשיע את המבקש, על סמך הודאתו, בעבירות הבאות: אי קיום צו הריסה שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ); שימוש במקרקעין בלא היתר, כאשר השימוש טעון היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה; ביצוע שימוש בסטייה מתוכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה; ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת השניה לחוק התכנון והבניה, לפי סעיף 204(ג) לחוק התכנון והבניה.
2.
במסגרת גזר הדין הופעל עונש מאסר על תנאי, בן 8 חודשים (ת"פ 5850/01); והושת על המבקש עונש מאסר למשך 6 חודשים, שירוצה בחופף לעונש שהופעל, כך שבסך הכול ירצה המבקש 8 חודשי מאסר בפועל. כמו-כן, הוטל על המבקש קנס ועונש מאסר מותנה.
3.
המבקש ערער על חומרת גזר הדין, וערעורו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר סבר כי " לא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא והניתוח שנעשה על ידו לגבי המצב המשפטי ונסיבותיו של תיק זה, הוא ניתוח שמקובל עלי במלואו ".
4.
בבקשתו לרשות ערעור פרט המבקש את נסיבותיו האישיות ובכלל זה, ציין את היותו אדם נורמטיבי, אשר שימש במשך שנים ארוכות כמורה בבית ספר; את היותו מטופל בבת בגירה הסובלת ממכלול בעיות רפואיות; ואת העובדה כי היא לוקה בבעיה רפואית-קרדיולוגית. המבקש הוסיף וטען, כי תגרם לו ולסובבים אותו פגיעה אנושה, כתוצאה מעונש המאסר שהוטל עליו. עוד נטען על-ידי המבקש, כי יש להתחשב בניסיונותיו החוזרים והנשנים, כך לטענתו, לשנות את ייעודם של המקרקעין, מושא כתב האישום, כך שהשימוש הנעשה בהם יוכשר ויהפוך לחוקי. לבסוף, גורס
המבקש, כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת.
5.
דין הבקשה להידחות.
הלכה למעשה, עוסקת בקשת רשות הערעור שלפניי בהשגה על חומרת העונש, ובעניין זה בלבד. הלכה מושרשת היא, כי מידת העונש לא תשמש עילה לרשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא במקרים בהם מדובר בחריגה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת, בעבירות דומות (רע"פ 8554/13 פלוני נ' מדינת ישראל
(13.2.2014) ; רע"פ 7681/13 דקה נ' מדינת ישראל
(21.1.2014 ); רע"פ 7297/13 הואש נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה 'גליל מרכזי' (17.12.2013)) .
סבורני, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, הוא סביר ומאוזן, ולטעמי הוא אף נוטה לקולא. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, יש להחמיר בעונשם של המפרים צו הריסה שיפוטי, וזאת בעיקר כאשר תלוי ועומד נגדם עונש מאסר על-תנאי, שלא הרתיעם מלשוב ולבצע עבירות דומות. למעשה, לא הוטל על המבקש עונש נוסף בגין העבירות שביצע במקרה דנן זולת הפעלת המאסר המותנה, שכן עונש המאסר הנוסף נחפף במלואו, כך שהמבקש כבר זכה להקלה בעונשו.
בהזדמנות זו, הנני מבקש להוסיף מספר מילים, לגבי חומרתן של העבירות בהן עסקינן. כפי שנקבע לא אחת, עבירות התכנון והבניה הפושות בארצנו, הגיעו לכדי רמה של " מכת מדינה ", דבר המחייב נקיטת יד קשה נגד העבריינים. יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006):
"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו".
הנני מצטרף לדברים נכוחים אלה.
6.
לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.
עיכוב ביצוע עונש המאסר, עליו הוריתי במסגרת החלטתי, מיום 8.1.2014, מבוטל, ועל המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 22.3.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336.
ניתנה היום,
א' באדר ב' התשע"ד (3.3.2014).
ש ו פ ט