רע"פ 1890/08 טל יגרמן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 7701/03) בגין חמש עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ), אחת מהן בנסיבות מחמירות, בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף.

על פי המתואר בכתב האישום, בשנים 2000-2001 ניכה המבקש מס תשומות שנבע מחשבוניות פיקטיביות שהוצאו לטובתו על ידי חברת "אנרליס ­ ניהול פרויקטים באנרגיה בע"מ" (להלן: אנרליס ), אשר תפקדה כמתווך בין המבקש לצד שלישי בעסקה לרכישת סולר, שלא בוצעה כלל. במסגרת עסקה זו שילם המבקש עמלת תיווך לחברת אנרליס עבור הוצאת החשבוניות הפיקטיביות. באמצעות פעולות אלו התחמק המבקש מתשלום מס בסך 982,948 ש"ח.

ביום 11.3.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. ביום 15.7.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל; 14 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי חוק מס ערך מוסף שהיא פשע או עוון; וקנס על סך 150,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתו.

ביום 22.7.2007 בעקבות בקשת הבהרה מצד המשיבה, תיקן בית המשפט את פסק דינו וקבע כי עונש המאסר בפועל אשר נגזר על המבקש יבוצע במצטבר לכל עונש מאסר אחר אשר נגזר עליו ואותו טרם נשא.

המבקש ערער הן על הרשעתו והן על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71583/07) ומנגד ערערה המשיבה כנגד קולת גזר הדין (ע"פ 71561/07).

ביום 20.2.2008 קבע בית המשפט (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר , סגן הנשיא ז' המר והשופט ש' שוחט ) כי תיקון פסק הדין על ידי בית משפט השלום, כך שהמבקש ישא את תקופת מאסרו במצטבר לכל עונש מאסר אחר, נעשה שלא כדין. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורו של המבקש ובמקביל קיבל את ערעור המשיבה בכך שגזר על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לכל עונש מאסר אחר שנגזר על המבקש; וקנס בסך 300,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר במקומו. את המאסר על תנאי שנגזר על המבקש השאיר בית המשפט על כנו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי לא היה מקום להרשיעו בביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות במטרה להתחמק מתשלום מס אלא לכל היותר בעבירה של מסירת ידיעה לא נכונה, או דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף. זאת כיוון שבמקרה זה, בניגוד להלכות קודמות שיצאו מבית משפט זה, קבעו הערכאות הקודמות כי התקיימה עסקה כלשהי בין הצדדים אשר הוציאו חשבוניות, ובגינה היה רשאי המבקש לנכות מס תשומות באופן עקרוני, אף אם החשבוניות מתארות באופן לא מדויק את מהות העסקה. לעניין חומרת העונש, טוען המבקש כי העונש אשר נגזר עליו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע, במיוחד לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש יבצע את עונשו במצטבר על אף שביטל את קביעת בית משפט השלום בעניין.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, טוענת המשיבה כי כל יסודות העבירות בהן הורשע המבקש הוכחו כדבעי, וכמו כן אין מקום להתערב בעונש אשר נגזר על המבקש.

ביום 12.6.2008 ניתנה למבקש רשות להגיש תגובה מטעמו לתשובת המשיבה, ותגובה זו אכן הוגשה ביום 20.7.2008.

דין הבקשה להדחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר מצא כי נתקיימו אצלו כל יסודות העבירות בהן הואשם והרשיעו על סמך מכלול הראיות אשר היו לפניו. הלכה היא, כי בית משפט, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מהלכה זו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום.

יתרה מכך, המבקש מסתמך על מספר אמרות של הערכאות הקודמות מהם עולה כי לא נתבררה טיבה האמיתי של העסקה בינו לבין הצד השלישי בפרשה, ומשכך לא ניתן לקבוע מעל לספק סביר שהוא לא היה רשאי לנכות בגינה את מס התשומות הכלול בחשבוניות, או שהתכוון להתחמק מתשלום מס. אינני יכול לקבל טענה זו. בפרשה דומה בית משפט זה קבע כי:

"עוסק המסתמך על חשבונית שאינה משקפת עיסקת אמת, לניכוי תשומות, מתכוון להקטין בדרך זו, שלא כדין, את סכום המע"מ שעליו לשלם, ובכך יש משום כוונה להתחמק מתשלום מס." (ראו רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן

בע"מ

(בפירוק), פ"ד נח(4) 439, 443).

במקרה שלפניי, הערכאות הקודמות דחו שתיהן את גרסת המבקש בדבר מהות העסקה נשוא חשבוניות המס וקבעו כי אלו אינן משקפות עסקת אמיתית, של מכירת סולר, יהא אופייה האמיתי של העסקה אשר יהא. משניכה המבקש מס תשומות על בסיס חשבוניות אלו, ביודעו כי תוכנן כוזב, די בכך כדי לבסס לגביו את יסוד הכוונה להתחמק מתשלום מס. לפיכך, חוסר הבהירות סביב מטרת העסקה שנרקמה בין הצדדים ומהותה רובצת לפתחו של המבקש, שלא עשה דבר בכדי להראות כי ניכוי מס התשומות נעשה ללא מודעות מצדו לטיב המעשה ונסיבותיו.

לבסוף, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.

לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי שקל את כלל נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המבקש וגזר את דינו בצורה סדורה ושקולה. הפגם שנפל בהחלטת בית משפט השלום לעניין נשיאת עונשי המאסר באופן מצטבר אינו מענייננו, כיוון שבית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המבקש מחדש במסגרת ערעורה של המשיבה ומהטעמים אותם מנה, ולא על סמך החלטת תיקון פסק הדין של בית משפט השלום שהתקבלה שלא כדין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.