פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1908/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
גאדי (שאדי) עבוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1400/05 מיום 14.2.2006, שניתן על-ידי כבוד
השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן
בשם המבקש : עו"ד אלביר
מני
בשם המשיבה: עו"ד עמית
אופק
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת (ת"פ 2021/04) בגין עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 21א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); ועבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש העסיק תושב זר, אשר שהה בארץ שלא כחוק (להלן: השב"ח), במשך כחודש, בעבודות טיח, סבלות וניקיון. כן הסיע את השב"ח בעת שנתפס על-ידי פעילות משטרתית.
ביום 10.5.2005 הרשיע בית-משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית-המשפט התבסס בהכרעתו על אמרותיו של השב"ח בעת מעצרו ובחקירתו במשטרה, אשר הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).
ביום 19.9.2005 גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש של שני חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 7,500 ש"ח או חמישים ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך שלושה חודשים ואיסור על שימוש ברכבו למשך חודש.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.
בית-המשפט המחוזי (השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן) דחה את ערעורו של המבקש בקובעו, כי אין כל מקום לפקפק באמינות אמרותיו של השב"ח. כן קבע בית-המשפט, כי העונש שהושת על המבקש אינו סוטה לחומרה מרמת הענישה המקובלת והראויה בעבירות כגון אלה בהן הורשע.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משאימץ את החלטתו של בית-משפט השלום לקבל את אמרות החוץ של השב"ח ומשפרש בצורה שגויה את ההלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ו(1) 769 (להלן: הלכת ח'טיב), בדבר השתת עונש של מאסר בפועל על מי שהורשע בעבירות של הסעת והעסקת שוהים בלתי חוקיים.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ).
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו. חרף ניסיונותיו של המבקש להצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , לא מצאתי בטענותיו כל עילה שכזו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בית-משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, על-פי הראיות והעדויות שהיו בפניו, כי המבקש העסיק את השב"ח במשך כחודש ימים. בעניין זה, העדיף בית-משפט השלום את אמרותיו של השב"ח בעת מעצרו וחקירתו על פני גירסתו של המבקש ועדותו של השב"ח בבית-המשפט, אותן מצא כבלתי מהימנות. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן הראיות ומן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום.
דין הבקשה להידחות גם בכל הנוגע לגזר-הדין. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
גם לגופו של עניין, בכל הנוגע ליישומה של הלכת ח'טיב, נקבע ברע"פ 1921/06 עטאף אבו באדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:
"אכן, בעקבות פסק-הדין שניתן לא מכבר ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל
(12.2.06), מוצא עצמו בית-משפט זה נדרש למספר גדל והולך של בקשות לרשות ערעור על גזרי-דין, שענינם הרשעה בעבירות לפי סעיף 12א הנ"ל. ברם, כשם שלאו הלכה היא – כעולה מפסק-דינו של המישנה-לנשיא מ' חשין בענין אבו סאלם הנ"ל, כי כל הרשעה בעבירות מעין אלה תגרור עמה עונש של מאסר בפועל, כך אין פירוש הדבר כי כל בקשה ליתן רשות ערעור תענה בחיוב. המבחן לאורו עלינו לילך הוא, כלום נתנו ערכאות קמא משקל ראוי למכלול נסיבותיו של האירוע נושא-האישום, או שמא נגזר העונש אך על-יסודו של המצב הנורמטיבי ששרר קודם למתן פסק-הדין בענין אבו סאלם , וכוונתי היא לאמור ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769."
כפי שעולה מפסק-דינו של בית-משפט השלום, התחשב בית-המשפט בעת גזירת דינו בנסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם ביתר נסיבות העבירה. יש לזכור, כי גם בימינו אנו, העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות הטומנות בחובן סכנה רבה לשלום הציבור ולביטחונו. משכך, איני מוצא כל מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 5.3.2006 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 10.9.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ו
(10.8.2006).
ש ו פ ט