רע"פ 1909/02 הררי עמוס נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רשיון, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש. בגין עבירות אלו הוטל עליו עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי לתוך שטח ישראל. בגין עבירה זאת הוטל עליו עונש מאסר של ארבעה חודשי מאסר; עונש זה, כך נקבע, ירוצה באופן חופף לעשרת חודשי המאסר שנגזרו עליו כאמור.

2.על פי העובדות, כפי שצוינו בכתב האישום, ניסה המבקש לעקוף מחסום של המשטרה, כשהוא מסיע ברכבו ארבעה תושבי שטחים השוהים בישראל שלא כדין, ותוך שהוא נוהג ללא רשיון וללא ביטוח המכסה את השימוש ברכב. שוטר שהיה במקום הצליח לעצור את הרכב וביקש ממנו להציג תעודה מזהה ורשיון נהיגה. המבקש השיב, כי אין לו תעודה מזהה והחל להימלט מהמקום תוך נסיעה מהירה ופרועה וביצוע עבירות תנועה שונות. כך - עד שנעצר ונתפס. על פי הודאתו הוא הורשע כאמור ודינו נגזר בבית משפט השלום.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.המבקש מפנה טענותיו כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. הוא טוען, כי קיימת אי בהירות במדיניות הענישה הנהוגה בפסיקה בעבירות הנוגעות להברחת מי שנאסרה עליו הכניסה לשטח ישראל, וכי ניתנו בעבר פסקי דין בהם נגזרו על מי שהורשעו בעבירות דומות עונשים קלים יותר. עוד טוען המבקש, כי הוא הודה, במסגרת הסדר טיעון עם התביעה, בחלק מהעבירות שיוחסו לו בכתב אישום (היינו - אלו שנזכרו לעיל), בעוד ששאר העבירות שיוחסו לו נמחקו, אף כי מסכת העובדות המתוארות בכתב האישום לא שונתה. לדעתו, טעה בית המשפט בכך שלא התעלם מהעובדות המפורטות בכתב האישום ככל שהן מתייחסות לעבירות שנמחקו ממנו, לאמור - חציית צומת כשהאור שדלק ברמזור היה אדום, נהיגה כנגד כיוון התנועה ונהיגה על שולי הכביש. המבקש טוען גם, כי לא ניתן משקל מספיק, בגזר הדין, לנסיבות מקילות שונות: העובדה כי הוא הודה באשמה, העובדה כי הוא שהה במעצר בית במשך שבעה חודשים, היותו בן 62, מצבו הרפואי, מצבו הנפשי, מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי.

4.דין הבקשה להידחות. הערכאות דלמטה שקלו את נסיבותיו האישיות של המערער ואת חומרת העבירות ולא מצאתי עילה להתערב בתוצאה אליה הגיעו. הטלת עונש מאסר בפועל בגין הברחת בני אדם שנאסרה עליהם הכניסה לארץ אל תוך שטח ישראל ובגין הסעתם עולה הקנה אחד עם מדיניות הענישה כפי שנקבעה בבית משפט זה, ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(3) 2045. כבר נפסק כי עבירה מסוג זה מאופיינת בחומרה רבה. מי שעושה כן, למען בצע כסף או לתכלית אחרת, עוצם עיניים במכוון מן הסיכון הרב שהוא גורם לו ולאחרים במעשיו הפליליים. העונש היאה לכך, כבר נפסק, הוא עונש של מאסר בפועל. במקרה זה, כאמור, אין המבקש נושא בפועל בעונש מאסר מצטבר בגין העבירה הזו. הוטל עליו, בגין העבירה האמורה, עונש מאסר לריצוי באורח חופף לעונש אחר שנגזר עליו בגין שורת המעשים החמורים שביצע. המבקש אילץ את כוחות המשטרה, הטורחים על הגנת הסדר והבטחון, לנהל מרדף אחריו כשהוא נוהג בצורה המסכנת את שלומו, את שלום הנוסעים ברכבו, ואת שלומם של נהגים אחרים. לכך מצטרף עברו הפלילי של המבקש. הוא הורשע בעבר, בשתי עבירות הקשורות בהסעה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים, ובעשרים ושש עבירות תעבורה, ובניהן: נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, אי ציות לתמרור, נסיעה במהירות מופרזת ונהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך תוך גרימה לחבלה של ממש.

בית המשפט המחוזי ציין, כי הוא ער לכך שחלק מהוראת החוק על פיהן הואשם המבקש נמחקו מכתב האישום, אלא שהוא הוסיף כי העבירה של נהיגה בקלות ראש, בה הורשע המבקש, כוללת גם את אופן נהיגתו של המבקש במהלך כל האירוע נשוא האישום, ולפיכך רשאי הוא להתחשב במכלול המעשים. כאמור, לא מצאתי עילה להתערב, בערכאת ערעור נוספת, בפסק דינו של בית המשפט קמא. בפועל הקל בית המשפט קמא עם המבקש, אולי אף מעבר לראוי.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום 20.3.2002 בשעה 12:00.