רע"פ 1914/98 ולדימיר ביברמן נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש הוגש ביום 12.10.97 כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בנצרת (ת"ד 546/97), המייחס לו עבירות של נהיגה ללא זהירות (תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה), כניסה לצומת (עבירה לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה) ואי ציות לתמרור עצור ואי מתן זכות קדימה (עבירה לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה) וכן התנהגות הגורמת נזק (עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38 לפקודת התעבורה).

2.המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, והורשע בבית המשפט לתעבורה בנצרת על פי הודאתו, ביום 15.1.98. בית המשפט לתעבורה (כב' השופט ג' אזולאי) גזר את דינו לקנס בסך 900 ש"ח או 9 ימי מאסר תמורתם, וכן הטיל על המבקש פסילה בפועל של 5 חודשים ופסילה על תנאי של 5 חודשים למשך שנתיים.

3.המבקש עירער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 357/98). בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ע' ר' זועבי) דחה את הערעור בקובעו כי מדובר בעבירות חמורות.

4.כעת הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי הערכאות קמא טעו בכך שהתעלמו מהעובדה שהמבקש הודה, ובכך למעשה חסך מהתדיינויות מיותרות. כמו כן, נטען כי גזר הדין מופרז לחומרה וכי בתי המשפט קמא התעלמו מנסיבותיו האישיות ומהיותו נהג מונית, אשר כל פרנסתו תלויה בנהיגה. בין היתר טוען המבקש עוד, כי:

"אינו מתעלם שהיו לו עבירות תנועה קודמות והדבר הינו טבעי ביותר מאחר והוא משמש כנהג מונית שרוב רובו של זמנו על הכביש נוהג".

5.אין מקום להידרש לבקשת המבקש. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו בדין כערכאה שלישית, לא ידון אלא כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). סוגיה כזו אינה מתעוררת בבקשה שבפני, והמבקש לא הצביע על נימוק כלשהו בגינו ראוי לזכות את עניינו בבירור שיפוטי נוסף. לפיכך נדחית הבקשה לרשות ערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. למעלה מן הדרוש אביע את הסתייגותי מן המצוטט לעיל מדבריו של המבקש, מהם עולה כאילו עבירות תנועה לנהג מונית הן ענין נורמטיבי ומקובל. ההפך הוא הנכון.

הבקשה נדחית.