פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
192/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
איזק טוקר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.11.10 בעפ"ת 6015-06-10 שניתן על ידי
כבוד השופט ד"ר ע' מודריק – סג"נ
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ת 6015-06-10 (כבוד השופט ע' מודריק – סג"נ) מיום 9.11.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (תח"ת 134/09, כבוד השופטת נ' פראג לבוא ).
המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של התנהגות שאינה הולמת נהג המורשה להסיע נוסעים ברכב ציבור, לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974 ביחד עם תקנה 416(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. הוא נדון לקנס בסך 1000 ש"ח והוטל עליו לשלם פיצוי למתלוננת בסך 800 ש"ח. על פי הנטען בכתב האישום בו הורשע המבקש, נהג מונית, הסיע את המתלוננת לבית החולים תל השומר. המתלוננת חשה ברע במהלך הנסיעה והקיאה בתוך המונית. המבקש דרש ממנה לנקות את המונית, ואף לקח את תיקה והשתמש בו כעירבון בכדי להכריח אותה לנקות את המונית. בית משפט השלום קבע כי הוא נותן אמון בגרסת המתלוננת, וכאמור הרשיע את המבקש במיוחס לו. המבקש ערער כנגד הרשעתו לבית המשפט המחוזי. ביום 9.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו בקובעו כי אין מקום להתערב בממצאי האמון והעובדה שנקבעו על ידי בית משפט השלום לתעבורה.
מכאן הבקשה שלפניי.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט כאשר הותיר על הרשעתו על כנה. לטענתו היה על בית המשפט המחוזי להתערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום, שכן אין זה הגיוני שהוא הורשע ללא שמיעת עדים נוספים לאירוע, מלבד המתלוננת. יתר על כן, לטענתו קיימות סתירות בגרסת המתלוננת, ובכל הנוגע לתיקה של המתלוננת, לגרסתו, הוא מילא את חובתו ושמר על חפציה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת
(הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, לא מצאתי בבקשה כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.
יתר על כן, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ
(1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים
כרך ב 1945 (2009)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו, וחרף טענות המבקש אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו בצורה מבוססת. כעת המבקש לא מעלה טענות חדשות, אלא חוזר על הטענות שנידונו והוכרעו בערכאות הקודמות, בין היתר על בסיס ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, וכאמור לא על נקלה תתערב ערכאת ערעור שניה בקביעות כגון דא.
סוף דבר, הבקשה נדחית
ניתנה היום, ו' בשבט
התשע"א (11.1.2011).
ש ו פ ט