רע"פ 1944/07 סיני באטאס נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש, ביום 17.4.2005, לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום מתוקן (ת"פ 2459/05), המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שלוש עבירות של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; וכן עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 380 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 9.4.2005 המבקש בילה עם המתלוננת, חברתו מזה כחודש ומחצה, במועדון בקיבוץ שריד. בין השניים פרץ ויכוח והמתלוננת ביקשה לעזוב את המועדון. בתגובה אחז המבקש בכוח את המתלוננת והחל לגרור אותה מחוץ למועדון. לאחר שהמבקש גרר את המתלוננת והיא נאותה להיכנס לרכבו, נהג בפראות ברכב משך כשעתיים, מבלי לשעות לתחנוניה לאפשר לה לצאת מן הרכב. כאשר הגיעו המבקש והמתלוננת לביתו, לא איפשר לה המבקש לעזוב את ביתו ותפס בכוח בגופה. יומיים לאחר אירועים אלה, במעונה של המתלוננת, רגז עליה המבקש ועל רקע ויכוח ביניהם, בשל רצונה להיפרד ממנו, שבר את מכשיר הטלפון הנייד שלה. כאשר ירדה המתלוננת אל רכבה, נכנס אחריה אל הרכב החל לחבקה בכוח, משך בשערותיה באומרו לה כי הוא אוהב אותה. כאשר ניסתה להימלט מרכבה לקח המבקש את מפתחות הרכב משך אותה בשערותיה אל הרכב ואיים עליה. מתוך חשש מפניו, הסכימה המתלוננת לנסוע אחריו עם רכבה ובשלב מסוים הצליחה להימלט ממנו. כשהמבקש הבחין בבריחתה, עצר את רכבו ושכנע את המתלוננת לצאת מרכבה, נטל את מפתחות הרכב ומנע ממנה לברוח מן המקום. בהמשך לכך, בדירתו שבעפולה, התיישב המבקש מול המתלוננת והחל לגדפה. לפתע תפס בידו הימנית את צווארה תוך שבידו השמאלית מכסה על פיה בחוזקה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש.

בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת ל' יונג-גפר ) קבע ביום 19.4.2005, בהתבסס על הודאתו של המבקש במסגרת הסדר טיעון, כי המבקש ביצע את העברות שיוחסו לו בכתב האישום.

ביום 19.6.2005 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לחזור בו מהודאתו. בית המשפט, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט שלא לאפשר למבקש לעשות כן, וזאת מפני שהודאתו ניתנה בהיותו מיוצג ומתוך הבנה מלאה של משמעותה והתוצאות הנובעות ממנה ומרצונו הטוב והחופשי.

ביום 26.9.2006 הרשיע בית המשפט את המבקש וגזר עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים, אשר ירוצה במסגרת עבודות שירות; מאסר על תנאי של 12 חודשים והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור במשך 3 שנים עבירה של אלימות כלפי בת זוג לרבות בת זוג בעבר; קנס כספי בסך של 5,000 ש"ח וכן פיצוי כספי בסך של 10,000 ש"ח למתלוננת.

על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים ז' הווארי, ג' (דה-ליאו) לוי ו א' הלמן ) דחה ביום 20.2.2007 את ערעורו של המבקש הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין ובכלל זאת בנוגע להחלטה שלא להימנע מהרשעתו. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום נתן את דעתו למכלול השיקולים בדבר חזרתו של המבקש מהודאתו, וכי לא מצא מקום להתערב בה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין לא ניתן היה להימנע מהרשעתו של המבקש וזאת בהתבסס על נסיבות ביצוע העבירה, סוג העבירות ועברו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי טעה בית משפט השלום בסרבו לאפשר לו לחזור בו מהודאתו ובכך מנע ממנו למצות את זכותו לנהל את ההליכים העומדים לרשותו עד תום. לטענתו, נסיבות מתן הודאתו של המבקש מלמדות כי הודאתו באה מתוך לחץ עצום בו היה נתון עקב מעצרו. עוד מוסיף המבקש כי טעה בית המשפט בכך שדחה את בקשתו להימנע מהרשעתו, וזאת חרף הפגיעה החמורה בשיקומו ובאפשרות הסמכתו לעסוק בראיית חשבון.

מנגד טוען בא-כוח המשיבה, כי שאלת הרשעתו של המבקש לא מעלה כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית. לטענתו, אמנם בקשתו של המבקש לחזור בו מהודאתו נעשתה בטרם ניתנה הכרעת הדין בעניינו ואולם בחינת מכלול הנסיבות מלמדת כי הודאתו נעשתה מתוך הבנת מהותה והשלכותיה ומרצונו החופשי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענות בא כוח המבקש, הרי שלא עולה מבקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, החורגת מעניינם של הצדדים, ולא מצאתי בה כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983).

כך גם בכל הנוגע לטענתו החלופית של בא כוח המבקש בדבר העונש, הרי שהלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)), ולא מצאתי בנסיבות המקרה כל חריגה ממדיניות זו. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. טענתו של בא-כוח המבקש, לפיה הודאתו של המבקש נעשתה בשל הלחץ בו היה נתון בהיותו במעצר ומבלי שהבין את משמעותה, אינה מוצאת כל ביסוס בנסיבות המקרה, שכן החלטתו להסכים להסדר הטיעון נעשתה בהיותו מיוצג ולאחר שהבין את משמעות הודאתו ואת תוצאותיה. יתרה מכך, כפי שציין בית המשפט המחוזי, התנהלותו של המבקש בהמשך בירור ההליך מלמדת שאין הוא עומד עוד על חפותו, כך שלא ניתן לומר שמתקיימות במקרה זה הנסיבות החריגות המצדיקות חזרה מהודיה.

כך גם בכל הנוגע להרשעת המבקש, איני מוצא מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה נסיבות ביצוע העבירות, האובססיביות שבה בוצעו ועברו המעיד על כך שלא הפיק את הלקח הראוי מהיחס המקל לו זכה בעבר, מלמדים על כך שהאינטרס הציבורי ייפגע באם הוא לא יורשע.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 1.3.2007, בדבר עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב

לריצוי עונשו על דרך עבודות שירות, בבית אבות משען כרמל ביום 2.9.2007 לא יאוחר משעה 08:00, וזאת בתיאום עם הממונה על עבודות השירות.