רע"פ 1974/05 יניב טל נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש) בו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת וכן על חומרת עונשו.

1.המבקש עמד לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים בגין נהיגה במהירות מופרזת, בכך שביום 15.11.02 נהג הוא במהירות של 174 קמ"ש, בדרך שהמהירות המרבית המותרת בה היא 90 קמ"ש. בבית-המשפט העיד השוטר רושם הדו"ח כי מהירות הרכב נמדדה באמצעות ממל"ז בשעה שהרכב היה בודד בכביש. כן העיד השוטר כי המבקש לא נענה לדרישתו לעצור ולפיכך דלק אחריו ברכבו עד שהשיגו, כשלכל אורך המרדף שמר עמו על קשר עין רצוף. השוטר סיפר עוד כי המבקש מסר לו תחילה רישיון נהיגה של אדם אחר ורק לאחר כשעה שב אליו עם רישיונו שלו ואז רשם דו"ח חדש ובו פרטיו הנכונים של המבקש. המבקש מצידו כפר בעובדות כתב האישום וטען כי נהג במהירות שאינה עולה על 120 קמ"ש, כאשר לפתע נעקף על ידי ניידת משטרה והשוטר שישב בה הורה לו לעצור בצד הדרך. המבקש סיפר בעדותו כי אכן מסר בטעות לשוטר את רישיון הנהיגה של חברו, אשר נסע עמו ברכב, וכי משהבחין בטעותו, לאחר כשעה, שב על עקבותיו ואיתר את השוטר אשר רשם לו דו"ח חדש. המבקש ציין כי קיימים הבדלים בין דו"ח זה לבין הדו"ח המקורי שנרשם בעת האירוע, וטען כי הבדלים אלה כמו גם העובדה שהשוטר לא הבחין שהרישיון שנמסר לו תחילה אינו רישיונו שלו, מהווים ראיה לחוסר האמינות וחוסר המקצועיות של השוטר רושם הדו"ח. חברו של המבקש העיד אף הוא כי, להערכתו, מהירות נסיעת הרכב לא עלתה על 120 קמ"ש.

2.בית-המשפט לתעבורה (כבוד השופט א' חן) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בקובעו כי עדות השוטר מהימנה עליו והוא מעדיף אותה על פני גרסת המבקש, שלא ידע כלל באיזו מהירות נהג ואף הודה כי מהירות זו עלתה על המהירות המותרת. בית-המשפט ציין כי אכן נפלו פגמים ברישום הדו"ח אך אלה אינם מהותיים ואין בהם כדי להטיל ספק במקצועיות השוטר ובאמינותה של המדידה שביצע. בגזר-הדין ציין בית-המשפט את עברו העשיר של המבקש בעבירות תעבורה הכולל 24 הרשעות במהלך 14 שנות נהיגה, ולפיכך גזר עליו 6 חודשי פסילה בפועל ו-3 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים, וכן הטיל עליו קנס בסך 1500 ₪.

3.המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי וטען כי הליקויים שהתגלו בעבודת השוטר מכרסמים במשקל הראיות נגדו. בין הליקויים מנה המבקש את העובדה שבדו"ח המקורי לא מילא השוטר את כל הפרטים הנדרשים וכן את העובדה שאף כי מדובר היה בשעת בוקר סימן השוטר בדו"ח כי וידא שקטע הדרך בו בוצעה המדידה היה מואר בתאורת רחוב. לצד אלה מנה המבקש את הליקויים שכבר הוזכרו בדבר ההבדלים בין שני הדו"חות והעובדה שהשוטר לא הבחין שנמסר לו הרישיון של נהג אחר ולא של המבקש. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בציינו כי ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט לתעבורה נקבעו על פי מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניו ואין מקום להתערב בהם. ערעורו של המבקש על חומרת העונש נדחה אף הוא.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה חוזר המבקש על טענתו לפיה נוכח הפגמים שנתגלו בעבודת השוטר יש לזכותו בדין.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו האישי של המבקש ומצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 1671/04 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן, הרשעתו של המבקש מבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות ולא היה כל מקום להתערב בהם, כפי שקבע בצדק בית-המשפט המחוזי. קל וחומר שאין בטיעונים ששב המבקש ומעלה בפנינו, הנוגעים אף הם לממצאי העובדה, כדי להצדיק התערבותה של ערכאת ערעור נוספת.

הבקשה נדחית.