רע"פ 2000/11 משה בן ארויה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר, והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 16.2.2011 בתיק ע"פ 49027-12-10, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט שגיא) מיום 11.11.2010 בתיק ת"פ 14879-05-10.

ב.

המבקש (שהיה מיוצג) הורשע על פי הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן והחזקתו, ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הצדדים הסכימו על עונש של שנת מאסר בפועל (הכוללת גם מאסר מותנה שירוצה בחופף), וטענו לגבי יתר רכיבי העונש (חילוט כסף שנתפס, קנס כספי ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה). בסופו של דבר הושתו על המבקש שנת מאסר, מאסר על תנאי, חילוט 500 ₪ מהסכום שנתפס, ופסילה למשך שמונה חודשים מיום שחרורו ממאסר. המבקש, אשר מכאן ואילך ייצג את עצמו, ערער לבית משפט המחוזי, וטען שלא הוסבר לו כי ירצה שנת מאסר בפועל. ביום 16.2.2011, לאחר שביקש את תגובת בא כוח המבקש בבית משפט השלום, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, "כי לא היתה כל אי-הבנה", כי המבקש הבין את הסדר הטיעון, וכי "גם בהתייחסות קונקרטית לעובדות כתב האישום ולהרשעתו של המערער, אין ספק שהסדר הטיעון היטיב עימו והסניגור שייצג אותו העניק לו שירות טוב ומירבי בנסיבות".

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בעיקר נטען, כי בית המשפט המחוזי לא מינה למבקש סניגור, וכי הוא לא הצליח לבטא את עצמו כראוי, ולפיכך לא טען לגבי רכיבי הקנס והפסילה. נאמר, כי המבקש עומד לפני סיום מאסרו, והוא מבקש לקבוע בדחיפות דיון בבקשתו. ואולם, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. בהתאם לסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה רק "פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות". מסיבה זו היתה למבקש זכות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. אין במשפט הישראלי זכות לערעור נוסף לבית המשפט העליון. אכן, בית המשפט רשאי לתת למבקש רשות לערער, ואולם רשות זו ניתנת רק במקרים חריגים המעוררים שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)); והמקרה שלפנינו אינו מעורר כלל שאלות מסוג זה. מסיבה זו גם אין חובה בדין ומקום בנסיבות לקבוע דיון באולם בבקשה, או עילה למנות למבקש סניגור.

ד.

מעבר לצורך אוסיף, כי המבקש היה מיוצג בבית משפט השלום, וכי הוא אף טען בעצמו לגבי השלכות הפסילה על אפשרויות שיקומו בעתיד (אינני נדרש לטענות לגבי הקנס, כיון שבנסיבות לא הושת קנס אלא חולט סכום כסף). כל טענות המבקש עמדו לנגד בית המשפט, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, "אין ספק שהסדר הטיעון היטיב עמו". ולבסוף, אין זו היכרות ראשונה של המבקש עם מערכת אכיפת החוק, וטוב יעשה אם יתקן את דרכיו בעתיד.

ה.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.