רע"פ 2001/07 ריקי כבאזה (פרץ) נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בחודש ינואר 2005, בשעת בוקר מוקדמת, התקשרה המבקשת לפרקליטים אשר ייצגו את התביעה במשפטם של גיסה ואחרים, ואיימה להרוס את חייהם, לפגוע בהם ולחטוף את ילדיהם. המבקשת הודתה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשעה בעבירות של איומים, שיבוש מהלכי משפט והטרדה, עבירות לפי סעיפים 192 ו-244 לחוק העונשין, וכן סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים). נוכח הרשעתה נדונה המבקשת על ידי בית משפט השלום לשנה מאסר על-תנאי, והיא חויבה להיות בפיקוח שרות המבחן. המדינה, שלא השלימה עם גזר הדין, ערערה עליו בפני בית המשפט המחוזי, וערעורה התקבל. נקבע כי המבקשת תיאסר ל-12 חודשים, בעוד שהמאסר על-תנאי נותר על כנו.

2.

בבקשה שבפנינו עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי מדובר באשה בת 28, נשואה ואם לפעוט, שביצעה את השיחות המאיימות על פי בקשתו של גיסה, ובעת שהיתה מכורה לשימוש בסמים מסוכנים. כן נטען, כי בית המשפט הוסיף והתעלם מכל אלה: הסכמת המשיבה לפיה אם תסקיר המבחן יהיה חיובי, היא תהיה מוכנה לאמץ את ההמלצה הכלולה בו; מצבה האישי של המבקשת ובעיקר לעובדה שהיא אם לפעוט; כמו כן נטען כי בית המשפט שגה כאשר לא הזמין תסקיר עדכני. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיים את הדיון בהעדרה של המבקשת (אף שנתנה את הסכמתה לכך!). נוכח כל אלה סבורה המבקשת כי הנזק הכרוך בשליחתה לכלא עלול להיות רב מהתועלת שבו, ויביא לנסיגה בתפקודה. המבקשת הוסיפה והעלתה השגות כנגד הרכב השופטים שדנו בערעורה, אולם מחמת כבודם של השופטים והאיוולת שבטענות, לא ראינו מקום להידרש להן.

3.

ההכרעה בבקשה זו קשתה עלינו. המבקשת חטאה בעבירות קשות אשר נועדו לשבש את עשיית המשפט, על ידי איומים שהפנתה כלפי פרקליטים ישרי דרך העמלים בכל ימות השנה כדי להביא עבריינים לדין, ובדרך זו לשרת את האינטרס הציבורי. ככלל, החוטא בעבירות מסוג זה ראוי לו כי ישא במאסר ממושך, ולפיכך, בנסיבות רגילות היינו קובעים כי לא גילינו בעונש שהושת על המבקש חומרה כלשהי. ברם, לערעור שבפנינו פן נוסף, והוא עולה מתוך תסקירו של שרות המבחן מחודש נובמבר 2007. כאמור, במשך תקופה ארוכה היתה המבקשת מכורה לשימוש בסמים מסוכנים, ולא יהא זה מופרז להניח שאותה התמכרות תרמה להתנהגותה העבריינית. אולם, מאז חודש נובמבר 2005 מסתמן מפנה חשוב בחייה של המבקשת והתנהגותה. היא נרתמה לתהליך גמילה, שכידוע אינו פשוט כלל ועיקר, והיא מתמידה בו כפי שמעיד שירות המבחן ותוצאותיהן השליליות של בדיקות אחדות שנערכו לה לגילוי שרידי סם. יתר על כן, נמצא כי המבקשת עושה מאמץ כן לשקם את חייה, ועל כן הביע שרות המבחן את הדעה, כי כליאתה עלולה להיות מלווה במה שהוגדר כ"השלכות רגרסיביות".

בתאריך כ"ה בחשון התשס"ח (6.11.07) טענו הצדדים בפנינו את טיעוניהם בערעור, ועקב הלבטים שליוו אותנו, החלטנו לבקש את חוות דעתו של הממונה על עבודות השרות בטרם נכריע בערעור גופו. עניין זה התארך הואיל ובאותם ימים היתה המבקשת בשלבי היריון מתקדמים, ועל כן נעתרנו לבקשת הממונה על העבודות ליתן לו ארכה עד אשר יגבש את המלצתו. עתה מסתבר כי ביום 6.4.08 ילדה המבקשת בניתוח קיסרי, וחרף זאת נמצאה מתאימה לשאת בעונשה בעבודות שרות, החל מחודש יולי 2008.

4.

כאמור, קשתה עלינו ההכרעה בערעור זה, הואיל ומול עניינו של הציבור להעניש עבריינים שחטאו, ניצב אינטרס אחר של הציבור - לאפשר למי שחטא לתקן את דרכיו ועל ידי כך למנוע את נזקו בעתיד. נוכח כל אלה, ולאחר ששקלנו ושבנו ושקלנו את עניינה של המבקשת, הגענו למסקנה כי כליאתה בשלב זה תוביל, בסבירות גבוהה, לסיכול מאמציה הנמשכים למעלה משנתיים לשקם את חייה, וכל הישגיה עד כה עלולים לרדת לטמיון. לפיכך, ונוכח הנסיבות החריגות שהיו בפנינו, החלטנו ללכת לקראת המבקשת, ועל כן אנו מורים כדלקמן:

א)

ניתנת בזה רשות לערער, ונדון בבקשה כבערעור גופו.

ב)

את תקופת מאסרה בפועל של המבקשת אנו מעמידים על 6 חודשים, ובהם היא תשא בדרך של עבודות שרות באתר ההנצחה ביהוד, החל מיום 2.7.08, ועל פי לוח הזמנים אותו קבע הממונה על העבודות.

ג)

המאסר על תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי (12 חודשים), יעמוד בעינו.

ד)

המבקשת תהיה נתונה בפיקוח שירות המבחן במשך שנה מהיום, והיא מצווה להתמיד בטיפול הגמילה במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי סמים.