רע"פ 2003/07 אסדי זידאן נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בנתניה הרשיע את המבקש, בהתבסס על הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וכן בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(3) לאותו חוק. בית-המשפט מצא, כי ביום 12.07.04 בסמוך לשעה 01:00, נהג המבקש במשאית בדרך בינעירונית וסטה לשול הדרך, מקום בו חנתה מכונית סובארו ובה ישבו שני נוסעים. כתוצאה מפגיעת המשאית נהרגה נוסעת שהיתה בסובארו – ג'אנה דלזנסקי ז"ל – בעוד שנהג הרכב נחבל חבלה של ממש.

בעקבות הרשעתו הושתו על המבקש 9 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על תנאי, פסילה של רישיון הנהיגה למשך 10 שנים, וכן קנס בסך 3,000 ש"ח. בנימוקיו לעונש, הדגיש בית-המשפט, כי בעת שאירעה התאונה נהג המערער ברכב מסחרי כבד מבלי לנוח לפחות 7 שעות רצופות לפני תחילת הנהיגה, ובכך פעל בניגוד להוראתה של תקנה 168(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. אומנם, נמצא כי רכב הסובארו שנפגע עמד בשול הכביש ללא הצדקה, ואף בניגוד להוראת תקנה 69 לתקנות התעבורה, אולם, נקבע כי עניין זה אינו מפחית מאחריותו של המבקש לתאונה ומחובתו של כל נהג להיות ערני לנעשה גם בצידי הדרך, ובלשון בית המשפט (ראו עמ' 5 לגזר הדין): "השוליים מהווים מיפלט לנהג שנקלע למצב מצוקה כלשהו. נהג הנוהג בכביש חייב להיות ערני לנעשה בדרך. על הנהג להתחשב בתנאי הדרך ולא להתעלם מעמידתו של רכב בשוליים, אפילו אם בדיעבד מתברר, כי עמד שם שלא מתוך כורח".

2.

המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד חומרת העונש, וטען כי הערכאה הדיונית לא נתנה משקל הולם לרשלנותם התורמת של המעורבים בתאונה ולעובדה כי מדובר – להשקפתו – ברשלנות רגעית בלבד. כמו-כן, נטען כי הערכאה הדיונית לא נתנה משקל ראוי להמלצת שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות. בית-המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור, קבע כי העונש שהושת על המבקש מהווה תוצאה של איזון נאות בין האינטרס הציבורי לבין נסיבות התאונה ונסיבותיו האישיות של המערער.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בערעורו, היינו, כי בית-משפט קמא לא ייחס משקל הולם להמלצת שירות המבחן, והתעלם מרשלנותו התורמת של נהג הרכב האחר שהיה מעורב בתאונה.

4.

דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לנסיבותיה של התאונה הקשה ולטענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקיים ערעור בגלגול שני, ניתנת במשורה באשר מיועדת היא לאותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה א יננו רלבנטי אך ורק לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). זה אינו המקרה בעניינו של המבקש המכוון את חיציו, פעם נוספת, כנגד העונש שנגזר לו.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ביצועו של העונש.